חסר מעצורים | פרק 6-נבואה קטלנית

ברגע שכף רגלו של דמיאן עברה את הגבול הקסום של מחנה החצויים, זינק עליו אדם עם עיניים בכל גופו ותפס אותו. "שלום ארגוס" דמיאן ניסה לדבר בקלילות ככל שהתאפשרה לו במצב שאליו נקלע. "חזרתי, אפשר לעבור?" ארגוס נהם, ושחרר אותו. דמיאן בקושי הצליח להסתיר את ההקלה שחש, אך המשיך לצעוד בנחישות לעבר הבינין המרכזי. מכל עבר נתקל במבטים זועמים וכועסים כל כך שאם מבטים היו יכולים להרוג, דמיאן כבר היה מת. אך הוא ניסה להתעלם מכולם, להגיע לבניין המרכזי ולבקש אישור מכיירון, בהנחה שהוא לא יהרוג אותו, ללכת לאורקל ולשמוע את הנבואה. כאשר סוף סוף הגיע לכיירון לפני שהספיק אפילו לדבר הוצמדו לגרונו שתי חרבות קצרות וכיירון דיבר. "מה אתה עושה פה?" "אני רק…" הוא בלע רוק. "אני רק באתי לשמוע את הנבואה המלאה". כיירון נעץ בו מבט חודר ולבסוף פסק "הוא דובר אמת". דמיאן נשם לרווחה. "אך אין זה אומר שהוא לא מתכוון להחריב את המחנה שלנו שוב!" המשיך כיירון. "תקראו לארגוס שיפקח עליו עין". "אז אני יכול ללכת לשמוע את הנבואה?" שאל דמיאן באימה כשעיניו נעוצות בלהבי החרבות הקטלנים שהוצמדו לגרונו. "כן" אמר כיירון, והחזיר את חרבותיו לנדן. דמיאן נשם לרווחה ועלה במדרגות אל עליית הגג כשארגוס וכיירון בעקבותיו. אך עבר את שפת המדרגה האחרונה וסלילי ערפל ירקרק הקיפו את המומיה שעמדה במרכז החדר. המומיה פתחה את פיה ודקלמה:

'אל הרי האפלה תצא לבדך,
חמישה יצטרפו בנקודת שבירתך.
בת המלך את הדרך תוביל,
קמע מזל פעמיים רבות יציל.
מול ענק וטיטאן ארבעה יעמדו,
לאחר ששניים בלי היסוס בחבריהם יבגדו.'

כאשר הסתיימה השורה האחרונה, התפוגג הערפל והמומיה השתתקה. כיירון התחיל לדבר. "אני…" דבריו נקטעו בקול צורמני שפילח את חלל האוויר ואחריו בוום! פיצוץ שהרעיד את הביתנים ואת הבינין המרכזי. "מה קרה?" שאל דמיאן בבהלה. "בגדת באמוננו!" השיב כיירון ועיניו רשפו מזעם. הוא שלף את חרבותיו בזריזות חיננית והצמיד אותן לגרונו, והפעם לדמיאן הייתה הרגשה הן לא ייסוגו שוב מצווארו.