חסר מעצורים | פרק 4-מבצע הצלה

בזמן שהקיקלופים גררו אותה קאירה חשבה על מאורעות יומה ועל מה שאמה אמרה: חצי-אלה, בת יופיטר, שליט, ברקים… היא קלטה מספיק על מנת להבין שזה נכון. וכחצי-אלה. כבתו של זאוס, שליט הברקים היא לא תיתן לאף אחד להשתלט על אמא שלה. קאירה התרכזה בכוחו של זאוס אביה. בחשמל ובכוח הטמון בברקים שלו ובבת אחת שחררה את כל הזעם הזה. ברק ניתץ מהשמיים על שני הקיקלופים, שהתעלפו מיד. היא קמה בזריזות והמשיכה לרוץ, חומקת ממלכודות ודוקרת בפגיונה מפלצות אורבות. היא המשיכה לרוץ עד שהגיעה לקרחת יער שבמרכזה עץ אלון עתיק, שם נעצרה לחשוב. "לאן ממשיכים מכאן?" הרהרה בקול והשפילה את מבטה אל קת פגיונה המאובקת שהציצה מתוך הנדן בחגורתה. 'זה ינחה אותך כשיגיע הזמן' נזכרה במילות אמה. "קדימה 'אנטיאטסו' " דיברה אל פגיונה בשמו היווני: 'מפה'. "הראה לי את הדרך…" היא היססה לרגע ולבסוף החליטה. "את הדרך להציל את אמא שלי" וזרקה את פגיונה באוויר. להבו ננעץ באדמה בכיוון מערב. "תודה רבה" אמרה קאירה. הרימה אותו ושלשלה אותו לנדן, הוא החליק בקלות לאורך הנדן עד שרק הקת בלטה. "עכשיו". דיברה לעצמה. "נלך להציל את אמא שלי".