חסר מעצורים | פרק 3- יער הפרא

"אמא מה מקור השם שלי?" התפרצה קאירה די זארדן למטבח והפתיעה את אמה. "שמך מיוחד מאוד" השיבה אמה. "אביך נתן לך אותו לפני שהסתלק". קאירה נדרכה. תמיד עינינו אותו דברים שקשורים באביה. "משמעות השם ביוונית הוא 'שליט' ו…" דבריה נקטעו בחזיז ברק שפרץ את דלת הכניסה ופער מכתש באדמה. "קאירה, תברחי מפה ותתחבאי, מהר!" פקדה אמה נחרצות. "אני לא יעזוב אותך אמא". השיבה קאירה בבכי. "קאירה את חייבת…" דבריה נקטעו שנית. עיניה הפכו מזוגגות ומגרונה דיבר מישהו אחר. "חצי-אלה, בת יופיטר. האדון יהיה מרוצה". קאירה לא הבינה את המילים. חצי-אלה? בת יופיטר? אבל לא היה לה זמן לחשוב על כך. היא נסה במהירות לחדרה ושלפה משם משהו שקבלה מאמה ליום הולדתה העשירי- פגיון מעוטר בברקים ובענני סערה. "זה ינחה אותך כשיגיע הזמן" הדהד קולה של אמה בזיכרונותיה. היא הכניסה אותו לתרמילה ושלשלה אל כיסה את הטלפון הנייד שלה. "אני אשוב להציל אותך אמא" חשבה בליבה וברגע שעברה אמה את מפתן הדלת הפנתה קאירה את ראשה וקפצה מבעד לחלון.
קאירה התגלגלה והתחילה לרוץ. היא רצה מהר ככל שנשאו אותה רגליה. עוברת בתים, רחובות ופארקים. מידי פעם גם עוצרת על מנת לבדוק האם אמה עדיין מאחוריה. היא המשיכה לרוץ עד הכניסה ליער ושם בלמה בפתאומיות. היא לא יכולה להיכנס לשם, אף אחד לא יכול להיכנס לשם. כלומר להיכנס אין בעיה אבל לצאת… צעקה צורמנית גרמה לה להפנות את מבטה. היא ראתה לאימתה הרבה את אמה בחברת עשרות יצורים מוזרים ומפחידים., וכולם רצים על מנת לחסל אותה היא החליטה שהיער עדיף בהרבה על יצורים כאלה. קאירה הסתובבה בחזרה וקפצה אל תוך סבך היער העבות. ברגע שעברה את גבולות היער זינקו עליה שני יצורים ענקיים עם עין אחת, תפסו אותה בזרועותיה וגררו אותה אל לב היער.