נקמת הענקים פרק 7

<אביעד> באורחת הערב של אותו יום ישבתי ליד יונה בשלוחן פוסידון. בגלל שאני בן האלים מותר לי לשבת באיזה שלוחן שבא לי."האוכל פה ממש טעים" אמר יונה. "אני צריך ללכת לדבר עם האלים" אמרתי. "אני חושב שיש משהו שכירון לא הסביר"."תעשה מה שאתה רוצה" אמר יונה."אבל אני רוצה לבוא איתך". בסדר" אמרתי. אחרי שעת כיבוי האורות אני יונה וקייל התגנבנו אל מחוץ למחנה. "אתה יודע שאם יתפסו אותנו הלך עלינו" אמר קייל."תודה רבה על האופטימיות" השיב יונה בציניות. אחרי שהצלחנו להשיג נהג מונית שנסע אל בנין האמפייר סטייט והגענו לשם נכנסנו אל הבניין. "אנחנו צריכים להגיע אל הקומה ה600 בבקשה" אמרתי."הנה הכרטיס" אמר השומר והושיט לנו כרטיס ירוק. נכנסנו אל המעלית וקייל לחץ על הקומה ה600 ואחרי כמה שניות כבר ראינו את האולימפוס. הלכנו בשביל בעליה עד שהגענו אל אולם האלים. "משהו פה מריח לי מוזר" אמר יונה. "בוא ניכנס ונגלה" אמרתי ופתחתי את הדלתות הענקיות. האלים נראו כאילו הם בעיצומו של ויכוח כשלפתע זאוס הבחין בנו. "אתם רוצים לשאול משהו בקשר למיתולוגיה הנורדית" שאל אפולו."איך ידעת" שאל יונה. "אני הוא אל הנבואה" אמר אפולו. "אתה לא רואה שאנחנו באמצע דיון" זאוס קם מהכס שלו. פתאום זאוס נרעד ועיניו הפכו להיות אדומות."האדון שלי רוצה להשמיד אתכם" זאוס אמר אבל זה לא היה הקול שלו."מה קורה פה" שאל יונה. שלפתי את חרב האלים."זה יהיה מעשה של טירוף להילחם באל ועוד באל הברק" אמר קייל.."קרטר אמר את זה לפני שהבסתי את כאוס" אמרתי. זאוס כבר זימן ברק."אתם מתים היום" זאוס אמר