מלחמת החצויים- פרק 8

המים היו קפואים אבל הרגשתי הרבה יותר נוח לידם. בין כל החצויים הרגשתי כזאת סתומה ומוזרה, בלי לדעת על אלים ועל סיפורים ועל אנשים. "איך נדבר?" שאל עידו, הוא הוריד את החולצה שלו ונכנס חצי גוף למים. האנטר זקף גבות, "אם האנה היא בת פוסידון, היא יכולה לדבר עם בני פוסידון אחרים שיכולים לעזור לנו." אמר. לורן חייכה, "בני ים ובנות ים." הבינה. הייתי מבולבלת, "איך אני אמורה בדיוק לעשות את זה?" שאלתי. "באחד המסעות שלי יצאתי עם בן פוסידון אחד, קראו לו אלון. בקיצור, אלון שרק ואז הופיעו כמה בני ים שעזרו לנו." סיפר עידו. "אני טובה בשריקה." הודיתי בשקט. כולם העיפו בי מבטים שאומרים: אז יאללה! נשמתי עמוק ושרקתי, במשך כמה זמן לא קרה כלום. "כנראה זה לא משהו שיש לכולם, בטח אותו אלון קיב…", "אני לא מאמינה! אירינה,תראי!" צרח קול נשי. היא ישבה על סלע, השיער שלה היה בצבע כחלחל, עיניה בצבע סגול, זנב בת הים שלה צבע סגול בהיר.. זנב בת ים? היא נראתה אקזוטית, מבטה המרותק הביע את ההתלהבות שלה, היא הביטה בי. "מה יש לך ורוניקה? כולה שריקת ים ממש טובה!" אמר קול אחר, השיער שלה היה בצבע סגול, עיניה ורודות וזנב בת הים שלה בצבע תואם לעיניה. "לא קשור, מטומטמת! תראי, זאת…", "אלוהים אדירים!" אירינה קטעה את ורוניקה. היא התיישבה ליד ורוניקה והביטה בי מרותקת. "את," אמרה והצביעה עליי, "בואי הנה." דרשה. הנהנתי והתקרבתי אליהן, הן בחנו אותי מקרוב. "זאת את." אמרה אירינה. "זאת היא!" אמרה לורוניקה. "שמך הוא האנה?" שאלה ורוניקה. הנהנתי לאט. "היי, לואיס!"צרחה אירינה. בן ים עם שיער כחלחל, עיניים ירוקות וזנב בן ים ירוק הציץ מהמים. "זאת האנה. ה- האנה!" סיפרה אירינה. לואיס התפעל, הוא הביט בי. "סליחה?" לחשה לורן,"סליחה שאני מפריעה לכם עם האנה אבל תוכלו לעזור לנו?" שאלה. בן הים נחר, "בת האדס." אמר ואז עיניו אורו, "טריטון ישמח לראות את האנה!" אמר.
טריטון היה נראה מאוד ימי- היה לו שיער בצבע כחול, עור ירקרק, עיניים כחולות, זנב ים כחול ומשובץ באבני חן, קלשון ארוך שמזכיר את קלשון פוסידון. "זאת את!" קרא טריטון ונעץ מבטים בקעקוע שלי. נשמתי עמוק, עדיין נלחצתי מהקסם הזה של בנות הים- בדרך משונה, יכולנו אני, עידו, לורן והאנטר לדבר מתחת למים ולנשום. "זאת אני!" החזרתי בחיוך מזויף. "אני טריטון, אני בנו של פוסידון. אני שמח לראות אותך, שמעתי עלייך המון." אמר ולחץ את ידי. "תראה טריטון, רק רצינו שתעזרו לנו למצוא את הקלשון החלש של פוסידון." העיר האנטר, טעות איומה. טריטון נעץ בו מבט מפחיד, מיהרתי להתערב, "טריטון, אנחנו יוצאים ללחום בטיטאן יאפטוס, על מנת לנצח אותו אנחנו צריכים את 3 הפריטים- הקלשון של פוסידון, הברק של זאוס והמטה של האדס." סיפרתי לו. טריטון בחן את הקלשון שלו, "זה הקלשון השני של פוסידון, החלש יותר." אמר. "אנחנו צריכים אותו." אמר עידו. "בבקשה." הוסיף לאחר שלורן תקעה לו מרפק בצלעות. טריטון זקף גבות. "נחזיר לך אותו בהקדם האפשרי," הבטחתי, "בתור אחות לאח ולא בתור חצויה לחצוי, אני מבטיחה לך שנחזיר לך אותו." אמרתי. טריטון הנהן ונתן לי את הקלשון, "כל מישהו אחר היה צריך עוד 20 נימוקים, אבל את- אני סומך עלייך, אבא ואני לא נוהגים לדבר הרבה אבל הוא מכיר אותך, האנה. אבא סומך עלייך, הוא יודע שאת חזקה מאוד, הוא אוהב אותך." סיפר לי. הרגשתי רטט בלבי, כולם אומרים לי את זה אבל אני לעולם לא פגשתי אותו, כל מה שיש לי זה רק מתנה- שרשרת. נגעתי בשרשרת שלי, טריטון קלט את זה וחייך, "זאת מתנה נהדרת, אף אחד לא קיבל יחס כזה." אמר. לקחתי את הקלשון בזהירות, "תודה, טריטון." אמרתי לו בשקט. אירינה כבר החזיקה את ידיהם של חבריי, היא תפסה גם בי ועלתה למעלה בשחייה.