מלחמת החצויים- פרק 5

עידו שלף חרב ארוכה ונעמד מוכן מול קרחת היער. "איך המפלצת תמיד בקרחת היער?" שאלתי והעפתי מבט אל הקיקלופ השמן שעמד באמצע קרחת היער ולעס גזע עץ- אחלה מחבוא לענק בגובה כמה מטרים. "אידיופ." לחש עידו בחיוך משועשע. "אידיופ?" זקפתי גבות. עידו הנהן, "באחד מהמסעות שלי עם כמה חצויים, ראינו קיקלופ. התנדבתי להסיח את דעתו, צעקתי אידיופ כל הזמן והקיקלופ היה עסוק בי." סיפר. "נלך על אותה שיטה?" שאלתי את עידו. "עדיף שלא, לא נראה לי שאת או אני נצליח להרוג אותו לבד." ענה. "מי אמר שאתם לבד?" שאל קול, זה היה דרייק, לידו עמדו וויל והאנטר והתכוננו ללחימה. "זה לא משנה," אמר האנטר והצביע על חגורת הכלים של הקיקלופ- היו בה 2 חרבות, חניתות וגרזן. "לא נצליח לתפוס אותו." אמר וויל, בתור בן ארטמיס שהיא אלת הציד הוא נראה קצת חסר אמונה. חיפשתי דברים שיעזרו לנו בסביבה ואז עיניי נלכדו על משהו. "אלא אם כן…" אמרתי לאט. חבורת הבנים הביטו למקום שאני הבטתי בו וחייכו, "בת פוסידון או לא בת פוסידון?" שאל דרייק.
"תהיי מוכנה." אמר וויל, השמש זרחה במלואה והאישונים שלו לא היו זרועי כוכבים. הרמתי את ידיי והשקעתי את כל כולי במחשבה על זה שאני מסוגלת לעשות את זה. "היי, אידיופ!" צעק עידו, הוא יצא מבין העצים והביט בקיקלופ בביטחון למרות שאחז בחרב שלו- מוכן לשלוף אותה בכל רגע. "איך קראת לי?" שאג הקיקלופ בכעס. האחיזה של עידו סביב החרב התהדקה, "אידיופ!" הוא צרח בכל קולו. הקיקלופ שאג למעלה ואז הנחית אגרוף ענק לכיוון עידו שהספיק לקפוץ הצידה. הקיקלופ התחיל לשלוח מכות לכיוון עידו שרץ מצד לצד והתחיל להתעייף. "עכשיו?" שאלתי את וויל, הוא הניד בראשו לשלילה, "האנטר ודרייק." לחש. האנטר ודרייק קפצו מבין העצים אבל מסתבר שהקיקלופ שונה משאר הקיקלופים, הוא העיף מכות לכל מקום וניסה למחוץ את הבנים. "עכשיו?" שאלתי שוב. וויל שוב הניד בראשו לשלילה, "חכי. אנחנו צריכים שהקיקלופ ייפצע." אמר. עידו נשם עמוק ואז הרים את ראשו, "דיאבולו!" צעק. "הדרקון שלו?" שאלתי את וויל, הוא הנהן. דרקון לידי ארוך וענק בצבע טורקיז עף מול העין של הקיקלופ וירק אש ישר לעין של הקיקלופ. הקיקלופ נפל ברעש גדול על הרצפה ועצם את עיניו חזק, קצת כאב לי עליו. "עכשיו!" צעק וויל בכל הכוח. הרמתי את ידיי למעלה, גל מים אדיר קם למעלה, הזזתי את ידיי לכיוון הקיקלופ וגל המים עף במהירות על הקיקלופ. עידו הרים את חרבו למעלה, ברק ענק פגע בחרב. עידו כיוון את החרב אל הקיקלופ והברק עף אל הקיקלופ, הקיקלופ התחשמל ובסוף צנח על הקרקע. "הוא מת?" שאל האנטר, הוא התיישב בכבדות על הרצפה. "לא, הוא רק איבד את ההכרה." ענה וויל ושילב את ידיו על החזה. "מה עם אניס ולורן?" שאלתי בקול. "אניס לא הרגישה טוב, לורן הלכה איתה למחנה." ענה האנטר בקול עצוב. "יפה לנו, פגענו בקיקלופ." אמרתי וטפחתי על היד הענקית של הקיקלופ.
פקחתי את עיניי, כולם עמדו סביבי. "בהצלחה." אמר קונר- אח שלי מפוסידון. "למה בהצלחה?" שאלתי והתיישבתי בזהירות על המיטה. "היום אתם יוצאים." אמרה כריס- ילדה אחרת. "היום אנחנו יוצאים?!" צרחתי.