מלחמת החצויים- פרק 3

"האמת, אניס," אמר סאטיר נמוך שעמד מאחוריי לורן, "ארוחת הבוקר מוכנה." הזכיר. האנטר וויל הושיטו ידיים אל אניס, היא תפסה אותם והם התקדמו יחד לחדר אוכל. "באה?" שאל אותי עידו, הנהנתי במרץ והלכתי יחד איתו לכיוון החדר אוכל. "קדימה, רגזני," שמעתי את דרייק אומר ללורן בלעג, "בואי נלך לאכול." האמת, הרגשתי הקלה,יהיו פה ילדים שיגנו עליי במקרה ולורן תחליט לתקוף אותי באמצע הלילה.
נקישה על דלת הביתן, עזבתי את הדגים הכתומים שהתקרבו אליי ורצתי אל הדלת. פתחתי אותה בתנופה, עידו נרתע קצת. "וואו," אמר וזקף גבות, "למישהי יש מרץ היום." המשיך. חייכתי במבוכה, "אני מתרגשת." הודיתי. "מצאתי סל פיקניק מלא באוכל, רוצה לבוא איתי?" שאל והרים לעברי את סל הקש. חייכתי שוב, הרגשתי את הסומק בלחיי, "כן." עניתי במהירות.
"אז, דוני הוא חבר שלך?" שאל עידו, הוא הכניס את שאריות האוכל לשקית ודחף לסל. "לא," עניתי בקצרה, "אנחנו ידידים ממש ממש טובים, כמו אחים. כשרק הגעתי לבית היתומים, הייתי לבד. צחקו עליי בגלל שאני נראית יחסית מוזר…" אמרתי והעפתי מבט מאשים לשיער שלי, "דוני הוא היחיד שהיה חבר שלי. יום אחד הוא אמר לי שהוא אוהב אותי אבל… אמרתי לו שלא, שאני רוצה שנישאר ידידים. אחרי חודש וחצי שהוא לא דיבר איתי בכלל, חזרנו להיות ידידים טובים." סיפרתי לו. עידו הוציא בבקבוק שנראה כמו… "יין?" שאלתי בהפתעה, עידו נראה לי האחרון מבין הבנים שישתכר. עידו צחק, "לא!" אמר בהתגוננות, "זה פטל. חשבתי שיהיה מגניב להביא שתייה." הסביר ומזג לשתי כוסות. לקחתי כוס והצמדתי לאפי, הריח היה מתוק- זה היה פטל. "לחייך." אמר עידו ועשה "לחיים" בין הכוסות שלנו, "לחיינו והצלחת המסע." אמרתי חזרה ושתיתי- מתוק, פטל לחלוטין. המים בנחל נראו רגועים, החושך כבר ירד אבל השמיים נראו יותר בצבע כחול כהה ובוהק מאשר שחור,המים הוארו באור מרגיע. "את יכולה לשלוט על המים?" שאל עידו והניח את הכוסות הריקות בצד. "לא יודעת, יכול להיות, נראה לי." עניתי. "את רוצה לנסות?" שאל עידו בהתרגשות, עיניו נצצו באור הירח. "כן." עניתי, מרותקת לפניו היפות. נעמדתי והתקרבתי יותר לנחל, הרמתי את ידיי ועצמתי את עיניי בפחד- שום דבר לא קרה. נשמתי עמוק וניסיתי שוב, ושוב, ושוב- זה לא עבד. "למה זה לא עובד?" שאלתי בתסכול. "את לא מאמינה שאת יכולה לעשות את זה." אמרה לורן, היא, וויל ודרייק התקרבו אלינו מבין הצל. "אני מסוגלת לעשות כמה דברים עם מתים אבל לקח לי המון זמן להצליח בזה." הודתה לורן, "חוץ מאימונים הייתי צריכה גם להאמין בעצמי,להאמין שאני יכולה לעשות את זה." אמרה לורן, באמתיות מפתיעה. "תאמיני בעצמך, תאמיני שאת יכולה להזיז את המים." אמר וויל, באישונים שלו היו נקודות נוצצות- כוכבים. אניס אמרה לי משהו על זה שהוא נסיך הלילה. "וויל ואני יכולים לראות בלילה, אבל כדי להצליח בזה אנחנו צריכים להאמין שאנחנו יכולים לעשות את זה." אמר דרייק בקול שקט, באישון שלו היה ירח. לורן התקרבה אליי, "תנשמי עמוק, תנסי שוב, תאמיני שאת יכולה להזיז את המים לפי רצונך." אמרה. נשמתי עמוק וניסיתי שוב עם עיניים פקוחות- גם זה לא עבד. ""לעזאזל!" רטנתי והתיישבתי בייאוש על הקרקע. לורן התכופפה, היא העיפה מבט אל כל האחרים וסימנה להם ללכת, הם הסתלקו. "אני הולכת להגיד לך משהו שבחיים שלי לא אמרתי לאף אחד," אמרה לורן בנוקשות והביטה בעיניי, "אז זה נשאר בנינו." פקדה ואז תפסה אותי מעל למרפקים. "איך את יכולה להתייאש? לעזאזל איתך, האנה! את אחת החצויות הכי טובות שראיתי בחיי!" היא אמרה בנימת כעס. לורן סובבה את ידי והראתה לי את הקעקוע שלי,הפעם היה מעליו כיתוב, "האנה, פוסידון הוא אחד מהאלים שלא אכפת לו מהילדים שלו, יש לו כל כך הרבה כאלה שהוא אפילו לא זוכר את השמות. אבל אותך, האנה, הוא זוכר! תסתכלי על זה, כתוב פה פוסידון, פוסידון מכיר בך כבת שלו!" אמרה ואז הצביעה על השרשרת שלי. השרשרת הקצרה עם כוכב הים הקטן מזכוכית, זה שכתוב עליו האנה באותיות מסולסלות. "זה מתנה ממנו." הבנתי לאט. לורן הנהנה ונעמדה. "עכשיו קומי ותראי לפוסידון שהוא לא עשה טעות שהוא הכיר בך." אמרה בנוקשות. נעמדתי, כולי מתרגשת ומבינה את מה שאמרה לורן. נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי, אני יכולה לעשות את זה, אני יכולה להזיז את המים. "האנה,הצלחת!" צעק פתאום וויל, הוא, דרייק ועידו התקרבו אלינו. פקחתי את עיניי, המים זזו לפי איך שרציתי, גועשים לכיוון ימין ואז עוברים לשמאל. הסתכלתי על לורן בחיוך, היא החזירה לי חיוך קצר ואז חזרה למבט הנוקשה שלה. "היא לא רצינית." מלמלתי לעצמי. ואז חשבתי, בואו נבדוק את היכולות שלי. הרמתי את ידיי, המים התרוממו יחד איתן ואז בתנועה חדה הפניתי את המים אל לורן. גל של מים שטף אותה ולפני שהמים נגעו בקרקע החזרתי אותם לנחל. "את לא נורמלית!" צעקה לורן ואז ראיתי אותה עושה משהו שבחיים לא ראיתי אותה עושה לפני- לורן צחקה.