מלחמת החצויים- פרק 11

"ואיפה היא בדיוק?" שאל וויל, הוא נראה קצת פחות מוטרד מבדרך כלל. "דיברתי עם אימא שלי," אמרה דריאנה, "היא יצאה לחופשה של חודשיים. היא מינתה איזו מכשפה להיות המלכה של האי שלה בזמן שהיא בחופשה, נחשו מי." אמרה. כולם הבינו, כולם הבינו שכולם הבינו חוץ מהאנטר, "מדיאה." הוא אמר. עידו זקף גבות, "באמת? חשבתי שאפרודיטה." אמר בסרקזם, כולם חייכו בשעשוע.
"הוא ענק." רטנה לורן לעבר הקלשון של טריטון, הוא באמת היה גדול מדי מכדי שירשו לנו לעלות על הספינה. נזכרתי בחלום שלי, לחצתי על אחד משיניו והמקל התקפל. "יש נשק?" שאל המאבטח בכניסה, היה לו מוזר לראות חבורת פריקים. "לא." שיקרתי בשם כולנו, המאבטח הסתכל עליי ונרתע בבהלה. "תעברו ב…" הוא התחיל לגמגם. "העיניים שלך!" הוא אמר לבסוף. גלגלתי את עיניי (אירוני- נראה לי…), מאז ותמיד ילדים נבהלו מהעיניים שלי, הן לא נראו כחולות או כחולות בוהות, הן נראו כאילו לקחתי טוש וצבעתי אותן. עברנו במתקן המוזר, שום דבר לא צפצף- למרות כל הפגיונות, החרבות, האקדחים שדריאנה הביאה ליתר ביטחון, החצים מזהב שאמורים לשלוח מפלצת לטרטרוס, הקשתות מזהב מיוחדות שקיבלו וויל ודרייק מאמם… ים של נשק. "תיהנו." אמר המאבטח וסימן למישהו להחליף אותו, הוא הלך לצד והתיישב על גדות הים. צץ לי רעיון. "שלא תעזי!" אניס קלטה אותי. "תעזי!" אמרו לורן ודריאנה יחד, הן הביטו במאבטח בערמומיות. "אוקיי.." נכנעתי. "אם את לא תעשי את זה, אני אעשה את זה." אמרה דריאנה וסגרה לשנייה וחלש את כף ידה, אור סגלגל בהיר וחלש מאוד זרח לכמה שניות ואז נעלם, הגלים בים התחזקו מעט. החלטתי לא להיכנע. שלחתי את ידי קדימה בחוזקה וגל מים גדול שטף את המאבטח והרטיב אותו. דריאנה ולורן צחקו, אניס נראתה משועשעת, הבנים כבר היו למעלה ולא ראו מה קרה- אז עלינו גם.
חיכיתי שכולן יירדמו, דבר די קל בהתחשב בזה שכולנו התגעגענו למיטה אמיתית ולא לגב של דרקון. החדר שלנו היה דווקא ממש נוח, הוא היה קליל ולבן ועדין, היה בו מיטה זוגית, מיטה יחידה וספה. עשינו הסכם- כל לילה מישהי אחרת ישנה בספה, מישהי אחרת במיטה היחידה ואחרות במיטה הזוגית. לורן התנדבה לבלות את הלילה הראשון בספה, דריאנה ישנה במיטת יחיד ואני ואניס ישנו במיטה הזוגית הנעימה כל כך… לא! אני לא הולכת להירדם. נעמדתי בזהירות וצעדתי על קצות האצבעות החוצה, חמקתי לחדר של הבנים ונשמתי עמוק. שמעתי רעש של טלוויזיה ופופקורן- הם ערים. טפחתי חלש על הפיג'מה שלי ושלחתי את ידי לדפיקה. "תגידי לי מה את סתומה?!" צווחה- לחשה אניס. היא דריאנה ולורן עמדו מאחוריי, לבושות בפיג'מה. "מה?" שאלתי. דריאנה גלגלה את עיניה, "תראי איך את נראית." נחרה. לורן עמדה מאחוריי ודחפה אותי חזרה לחדר.
"עכשיו את נראית טוב." אמרה דריאנה בזמן שמרחה על שפתיי שפתון. עכשיו הייתי לבושה בפיג'מה קצרה לבנה, השיער שלי היה פרוע אבל לא מאוד- מראה שובב כזה, דריאנה שמה לי מעט איפור- מסתבר שמקודם נראיתי ממש נורא- ועכשיו נראיתי דווקא סבבה. "תיזהרי אם את לא מספרת לי." אמרה אניס. נזכרתי במשהו, "את עוד חייבת לספר לי על השיחה של…", "אוקיי." אניס קטעה אותי ואז זקפה גבות. "בהצלחה." לחשה דריאנה. לורן דחפה אותי החוצה ואז הן נעלו את הדלת. "לא! בנות! רגע, נו לעזאזל! תפתחו לי! זה לא מצחיק!" קראתי ודפקתי על הדלת. הבנות לא הקשיבו, זה היה הרעיון שלהן. הסתובבתי לחדר שלי הבנים, נשמתי עמוק ודפקתי.
"היי, האנה, מה את עושה פה?" שאל וויל, הוא נראה דווקא מלא מרץ. "הבנות נעלו אותי מחוץ לחדר." סיפרתי במבוכה, זה היה די מביך. "אממ.. תיכנסי." אמר ופינה לי את הדרך. נכנסתי פנימה, כל הבנים ישבו רק עם בוקסרים על המיטה הזוגית שלהם, טחנו פופקורן וראו סרט על היאבקות. הם קלטו אותי והשתתקו. וויל חייך בשעשוע ואז סימן לדרייק ולהאנטר לבוא. השניים קמו והלכו עם וויל לחדר הצדדי שהיה להם, עידו בינתיים מיהר לשים מכנסיים. "היי." לחשתי והתיישבתי לידו. "היי." החזיר. "ניסית להגיד לי משהו אתמול בלילה." אמרתי לו. "כן." הוא לחש וחשב קצת, "רציתי להגיד לך שאני א…" ואז צרחה.