מלחמת האלים 2 – פרק 19

"אני מניח שאת זו שפרסי ואנבת' מצאו בעליית הגג" כירון אמר כשצעדנו ביער. הוא שחרר את הכיתה שלו ואמר להם שהם מוזמנים להישאר ולהתאמן. כמובן שהם התפזרו תוך שנייה. גם כשאתה חצוי אתה לא אוהב את הלימודים… אלא אם אתה בן אתנה.
"איך אתה יודע?" שאלתי
"א'-הרגע הוכחת לי את זה" הוא חייך אבל אני נשארתי אטומה אז הוא מחק את החיוך, "ו-ב', את היית היחידה שלא הייתה איפשהו כשמצאו את הנער"
"אוקי" אמרתי בהנהון, "אני הייתי בעליית הגג. עכשיו יש משהו שאתה רוצה לומר לי? מי הנער הזה? איך יכול להיות שהוא האורקל? למה מצאתם אותו עכשיו? מה זאת הנבואה ש…" דרכתי לעצמי שוב על הרגל. מפגרת. מפגרת, מפגרת ומפגרת.
"נבואה?" הוא שאל ונעצר. היססתי. "אמה, אם את יודעת משהו על נבואה את חייבת לספר לי…"
"למה?" שאלתי "זה לא שתטרח לספר למישהו נכון? כמו שלא סיפרתם לאף אחד על תום"
"תום?" הוא שאל
"הנער" אמרתי בגלגול עיניים. "אפילו לא טרחת לשאול לשמו?"
"אני מצטער, אמה" הוא אמר, "את צודקת"
הבטתי בו, שואלת את עצמי האם הוא באמת מתכוון לזה.
"אז הנער.. תום," הוא אמר, "הוא נתן לך נבואה?"
הנהנתי, "הוא אמר משהו על כבשן, על משהו שלא חלף… כוכבים, ובגידה"
כירון נאנח, "אמה, את חייבת להיות מדויקת"
משכתי בכתפיי, "אני לא זוכרת. למה שלא תשאל אותו?"
"הוא לא מחבב אותי" כירון נאנח
"איך אתה יודע?" שאלתי. כירון נתן בי מבט שאומר, 'נו באמת' ואני הנהנתי, "הרגע גיליתי לך"
הוא הנהן ואז חייך, "את לומדת מהר"
"אז.." אמרתי "מה הקטע שלו? חשבתי שהאורקל יכול להיות רק ממין נקבה"
"האמת היא שזה לא בדיוק נכון" כירון השיב, המשכנו להתקדם ביער, "אפולו הוא אל הנבואה, את יודעת. והאורקל.. טוב, בעבר נשמעו סיפורים גם על בחורים שניבאו אבל אף אחד לא רצה להאמין בזה. המשיכו להאמין שהאורקל היא אישה ו.. זהו"
הבטתי בו בעניין, "אז… מה יהיה עם תום?"
"הוא ינסה להסתגל למחנה, ולעובדה שרוח האורקל שוכנת בו"
"ואז?"
"אם הוא ישרוד, הוא יהיה האורקל החדש של המחנה. נספר לכולם ו.. הם יתמודדו עם זה"
"אם?" שאלתי
"לא כל אחד יכול להכיל את רוח הדלפי" כירון אמר בעצב, כאילו הוא כבר הכיר אנשים שלא שרדו, "זה לא קל להיות בעל חוש לנבואה"
הנהנתי, "אני מאמינה"
"אז מה תום אמר?" כירון שאל שוב.
כיווצתי את עיני וניסתי לחשוב על הרגע שתום נתן לי את הנבואה. "השביעי מ.. מהליוס, שלא חלף…. הוא מאיר על כבשן שנשרף…" התאמצתי, "משהו עם ארבעה כוכבים ופסים. מישהו שמגייס תומכים… ונטל הבגידה יהווה חידה"
הנהנתי לעצמי, זה נשמע קרוב למקור. אבל כירון לעומת זאת בחן אותי.
"את בטוחה?" הוא שאל
משכתי בכתפיי, "זה מה שאני זוכרת" הודיתי, "אבל לדעתי זה נכון"
"אני מקווה שאת צודקת" הוא הנהן
"אז מה לדעתך הפירוש של הנבואה?" שאלתי
"לא נדבר על זה בחוץ ובשעה הזאת" הוא אמר, "ויש אנשים שצריכים לשמוע גם הם את הנבואה"
"כמו מי?" שאלתי
"פרסי, אנבת'… כמה מדריכים בוגרים" הוא הביט בי, "אבל עכשיו כבר מאוחר. נחזור חזרה"
'הוא לא אומר לך הכל' נשמע קול בראשי, 'הוא מסתיר ממך פרטים'
'תסתלק' אמרתי לקול, 'אתה כבר אמרת את שלך'
הבטתי בכירון כשחזרנו חזרה למחנה. הוא היה שקט ואפילו לא חייך. הוא נפרד ממני ליד הביתנים.
"לכי לישון אמה" הוא אמר "שעת כיבוי האורות קרבה"
"אבל…"
"נדבר על זה מחר" הוא אמר ועצר אותי, "ובינתיים, השיחה הזאת נשארת בינינו"
הנהנתי, "אף אחד לא יודע כלום. על איזו שיחה אנחנו מדברים בכלל?"
הוא הנהן, "בסדר גמור, לילה טוב אמה"
פניתי לביתן שלי ושנייה לפני שנכנסתי שמעתי אותו.
"ותשתדלי לא להגיע אל הבניין המרכזי הערב. בסדר?" הוא שאל ואני הבטתי לעברו.
הנהנתי. "לא להגיע לבניין המרכזי" אמרתי "מה יש לי לחפש שם?"
הוא הביט בי בחומרה, "אמה, אני רוצה שתשבעי"
"אני נשבעת לא ללכת לבניין המרכזי" אמרתי. כירון הנהן ואז פנה לדרכו.
"לא נשבעתי בסטיקס, כירון" אמרתי בחיוך, "אתה נהיה זקן כל כך שאתה לא זוכר את החוקים הכי בסיסיים"
נשכבתי על המיטה שלי ועצמתי עיניים.
עברה לי מחשבה אחת בראש: אני אלך לדבר עם תום היום בלילה ויהי מה.
בדיוק כשהתכוונתי להסביר לפרסי איפה הייתי הבנתי שהוא לא בחדר.
"איפה הוא בכלל?" שאלתי את עצמי, האם הוא עדיין עם תום? חוקר אותו?
"איפה מי?" שאל פרסי מהדלת
"אתה" עניתי, "איפה היית?"
"הסתובבתי" הוא ענה, "עשיתי דברים"
"כמו מה?" שאלתי, הוא התכוון לענות ואני עצרתי אותו, "אם תשקר לי בנוגע לתום אתה תצטער פרסי. תגיד לי את האמת"
הוא נאנח, "את בלתי אפשרית. ממש כמו מישהי אחרת שאני מכיר…"
"אנחנו ממש לא דומות!" אמרתי בכעס. "איך אתה משווה אותי אליה?"
"את יודעת על מי אני מדבר?" הוא שאל בחיוך והרים גבה
"על אנבת' מן הסתם" אמרתי
"אבל פה הטעות שלך" הוא חייך, "אני חשבתי על נערה ג'ינג'ית שהייתה עקשנית ובלתי אפשרית. רייצ'ל"
שתקתי. הייתי כל כך בטוחה שהוא משווה אותי לאנבת' עד שדיברתי שטויות.
"סליחה" אמרתי
"על מה?" הוא שאל
"על זה שהאשמתי אותך סתם" אמרתי
"זה בסדר" הוא אמר
"אפשר לדבר על משהו אחר?" שאלתי
"בטח" הוא השיב "על מה את רוצה לדבר?"
"מה עשית לתום?"