מלחמת האלים עונה 2 – פרק 7

משהו התקרב מתוך העלטה של הלילה ואני צעדתי לאחור כשאני דוחפת את רון אחורה.
"מה הדבר הזה?!" שמעתי אותו מתנשם ונסוג אחורה בעצמו. הבנתי את הפחד שלו.
ראיתי ראש מפוחלץ של המפלצת פעם, בעליית הגג של המחנה ואפילו הוא הפחיד אותי, אז הדבר האמיתי? מפחיד יותר.
היצור היה בגודל של קרנף, הוא לחשש והחלק הקדמי שלו התפתל כל הזמן לכל כיוון. לקח לי רגע להבין שלמפלצת יש כמה צווארים, לפחות שישה, ובקצה של כל צוואר היה ראש נחשי מלחשש בצורת מעוין, כמו נחש פעמונים. העור של היצור היה מכוסה קשקשים והפיות היו מלאים בשורות של שיני כריש משוננות.
"בלי – תנועות – פתאומיות" אמרתי בלחש וצעדתי לאחור. מפלצות רואות בצורה ממש גרועה, עם קצת מזל היצור לא יראה אותנו ונצליח לברוח.
צעדנו לאחור עד שהגענו לקו המים, המפלצת הגיעה מהחוף. הגלים כבר ליחכו את נעל הספורט החדשה שלי.
"אמה?" הוא שאל מפוחד
"מה?" שאלתי בלחש
"מה הדבר הזה?"
"הידרה" השבתי
"אבל.. זה לא יצור מיתולוגי או משהו?"
"רגע, איך אתה.. כלומר, אתה רואה את היצור כפי שהוא?!" שאלתי בקול קצת יותר גבוה משרציתי. ההידרה הסתובבה לכיווננו. "רוץ!" צעקתי וברחנו מהמקום שעמדנו בו.
אחד מהראשים ירק נוזל ירוק שהחטיא אותנו וניתז על הים. הים תסס והעלה עשן.
"חומצה" רון אמר באימה והמפלצת הפנתה את מבטה אליו, עכשיו הגב של ההידרה היה מופנה אליי ואילו מבטה אל רון.
"רון! תברח, אסור לך להישאר כאן!". לא הבנתי איך רון מסוגל לראות את ההידרה אבל לא היה לי זמן לחשוב על זה. ההידרה הזאת לא תפגע בחבר שלי. הראשים הופנו אליי ואחד הראשים ירק חומצה, התחמקתי וצרחתי כדי לגבור על הרוח, "זה הכי טוב שלכם?!"
הראשים לחששו ואחד מהם זינק לעברי וניסה לנשוך אותי בעוד שניים אחרים יורקים חומצה, ברחתי והתחמקתי ונשבעתי שאם אני אחזור למחנה אני אודה לכירון על כל האימונים האלו.
רון עמד מבועת מהצד השני ועדיין לא זז. רצתי לאורך החוף והמפלצת רדפה אחרי. על החוף הייתה חתיכת ברזל שמלח הים חידד את הקצה שלה, בלי לחשוב הרמתי את המתכת ושאלתי את עצמי מה אני עושה, המוט לא יפגע ביצור אבל יעקב אותו. זה ייתן לרון זמן.
"רון תברח כבר!" צעקתי והוא הביט בי באימה
"אבל זה לא אמיתי! זה מיתוס! אמה, זה לא הגיוני!" הצעקות שלו הפנו את ההידרה לעברו והיא התפתלה אליו, "אמה!" הוא צעק
"אמרתי לך לברוח!" אמרתי בכעס ורצתי לכיוון ההידרה, קפצתי על גב היצור ונעצתי את המוט באחד הראשים, היצור לחשש וניסה לטלטל אותי כדי שאפול מגבו. נאחזתי חזק בצוואר והרחתי ריח נורא, היד שלי צרבה. חומצה.
בכוח משכתי את המוט מצוואר ההידרה אבל לא נאחזתי מספיק טוב כי נפלתי על החול הרך. שכבתי על גבי ממש ליד רון.
"זה מיתוס.. זה לא הגיוני…" הוא המשיך למלמל
התרוממתי ונאנקתי, הייתה לי הרגשה שנקעתי את הקרסול. רון תפס אותי ויישר אותי.
ההידרה בחנה אותנו עוד פעם אחת ואז התנפלה עלינו, דחפתי את רון ונשכבנו על החול, הפיות פספסו אותנו במילימטרים ספורים. משהו הגיח מהאפלה, משהו מנצנץ.
חץ ננעץ באחד מהצווארים והיצור התנדנד מעט ונפנה אל המקום ממנו הגיע החץ.
הפניתי את מבטי וראיתי אותו רץ וחרב בכל אחת מידיו, "לוקאס" אמרתי בשקט
הוא חייך וזרק לי חרב אחת באוויר, התרוממתי במהירות ותפסתי אותה בשתי ידי, היא הייתה מאוזנת להפליא. הוא התנפל על ההידרה וסימן לי להתגנב מאחור.
"לא" אמר רון ואני הבטתי בו, "הוא טועה"
"מה?" שאלתי ואז ראיתי את לוקאס כורת ראש של אחד מהצווארים.
"הוא טועה כי – ". הגדם השתולל ואז הפסיק לדמם, עכשיו הוא התחיל להתנפח.
בתוך שנייה בקע מהצוואר הפצוע שני צווארים חדשים. עכשיו התמודדנו עם הידרה בעלת שבעה ראשים. "לוקאס!" קראתי בכעס
"שכחתי!" הוא קרא והתנצל, "מי החבר שלך?"
"הוא לא…!" ההידרה הסתובבה אליי ונשפה חומצה, דחפתי את רון הצידה וברחתי לצד שני, החומצה פגעה בחול והפכה אותו לערמת אפר שחורה.
רון נראה נעלב, "אני לא חבר שלך?"
"לא במובן הזה!" אמרתי בהתנצלות, "אוי תשכחו מזה! אפשר לטפל במפלצת לפני שנעשה היכרות?!"
"בסדר!" קרא לוקאס וקפץ על גב המפלצת
"אש" רון מלמל
"מה?" שאלתי מבולבלת
"אש" הוא הביט בי, "את מכירה את הסיפור?"
הכרתי את הסיפור: ראשי ההידרה מפסיקים להתרבות רק אם צורבים את הגדם לפני שהוא מצמח ראשים חדשים. זה מה שהרקולס עשה.
"אבל אין לנו אש!" צעקתי והבטתי בלוקאס, "לוקאס אל…!"
מאוחר מדי, הטמבל הוריד עוד ראש ואני הבטתי בו בכעס.
"סליחה! אני ממש…"
ההידרה הפילה אותו מגבה וראש נוסף צמח. שמונה ראשים.
"לוקאס!" צרחתי כשהמפלצת נשפה לעברו, הוא הספיק להתחמק. "תפסיק לעשות שטויות!"
"אש" אמר רון
"רון!" קראתי
"מה?" הוא שאל
"אתה לא עוזר!" אמרתי בכעס "מאיפה נביא אש?!"
"אני לא יודע" הוא השיב במבוכה ואני נאנחתי.
"אני ולוקאס נעכב אותו, אני מבקשת ממך שתברח מכאן". בלי להקשיב רצתי לכיוון ההידרה והתנפלתי עליה עם החרב שלי, נזהרתי שלא להוריד את אחד הראשים. אני ולוקאס התחמקנו ונעצנו את החרבות בגוף ההידרה אבל זה לא שינה דבר. למעשה זה רק עצבן אותה, בקרוב אני ולוקאס נהרג.
ההידרה נשפה משני ראשים שונים ואני ולוקאס התנגשנו זה בזה ונפלנו על החול. ההידרה הביטה בנו במבט עקום שנראה כמו חיוך.
"היה נעים להכיר אותך" אמרתי ללוקאס שצחק
"היה נעים להכיר אותך" הוא השיב והרים את החרב שלו.
"מה אתה עושה?" שאלתי
"לפחות אני אכסח להידרה את הצורה, לפני שאני אמות" הוא השיב ואז ההידרה התנפלה.
לוקאס חתך את אחד הראשים והראש הכרות נפל לידנו. ואז, לפני שהספקתי לקחת נשימה, כדור אש פגע בגדם וצרב אותו. הראש לא צמח.
"מה, לעזאזל, זה… ?" שאלתי והתרוממתי בזהירות כשהמפלצת פונה אחורה ומלחששת בכעס. הבטתי לכיוון רון, אחת מידיו הייתה אדומה והוא הביט בי בפליאה.
לוקאס נעמד ואז משום מקום הופיעה קשת בידיו והוא ירה במפלצת, ההידרה פנתה לאחור ולחששה בכעס כשהיא נעלמת בערפל של הלילה העולה.
"היי רון" אמר לוקאס וטפח על כתפו של רון, "לוקאס, נעים להכיר"
"כנ"ל" השיב רון ואז הוא הביט בי
"אתה רוצה תשובות" אמרתי והוא הנהן, "נספר לך הכל בדרך"
"בדרך לאן?" הם שאלו יחד ואני הבטתי רגע בלוקאס שהחוויר ואז ברון שחיכה לתשובה.
"למחנה שסיפרתי לך עליו. מחנה החצויים"