מלודי – פרק שני.

לקח לי רגע להבין שאני רואה שועל. לצערי, זה היה גם הזמן שלקח לשועל לנחות עליי.
השועל היה גדול, אבל ממש גדול.
כשהוא נחת עליי הרגשתי כאילו כל החצויים במחנה זרקו עליי את השריון שלהם אחרי ששיחקו 'תפוס את הדגל' ומה שהיה עוד יותר גרוע היה שהשועל ריתק אותי לאדמה בכך שהניח את כפותיו הקדמיות על ידיי, השועל היה כל כך קרוב לפנים שלי שיכולתי לספור את שיערות ראשו.
צרחתי מכאב כשהשועל נעץ את טפריו בזרוע שלי.
שמעתי צעקה מרוחקת והנחתי שזאת הצעקה של אחת הנימפות, הצעקה נשמעה שוב ושוב.
לפתע הבנתי את הצעקה: "מלודי!"
"אני כאן!" צעקתי בחזרה.
השועל פתח את פיו ואני עצמתי עיניים בחוזקה- מוכנה לכאב, לא הרגשתי דבר מלבד סחרחורת חזקה וכאב רב בזרועותיי. הראייה שלי הייתה מטושטשת אך הצלחתי לראות את יסמין רוכנת מעליי כשהיא מחזיקה בגליל לבן.
"זה הולך לכאוב קצת." שמעתי את יסמין אומרת.
הרגשתי שהכאב ביד ימין שלי מתגבר ואז לפתע נפסק, עצמתי את עיניי כשאותו הדבר קרה גם ביד שמאל. לבסוף זוג ידיים הרימו אותי והניחו אותי בעדינות על מיטה רכה, נשארתי בעיניים עצומות והקשבתי למתרחש סביבי.
"מה אתה חושב שקרה?" שמעתי את הקול של יסמין שואל בדאגה.
"אמרתי לך," אמר קול מעט גבוה שזיהיתי כקול של אריק "אני ראיתי את אחת הנימפות רצה מהיער והיא צעקה משהו על מפלצות בקרחת היער. אין לי מושג מה קרה."
"זה לא עוזר לנו לדעת אם מלודי בסדר!" התלוננה יסמין ושמעתי אותה רוקעת ברגלה "היא נראית כאילו היא התעלפה מאז שריפאתי לה את הפצעים בזרועות."
"היא צריכה קצת נקטר זה הכול." אמר הקול של כירון.
פתחתי את הפה שלי והרגשתי את הגרון שלי מתמלא בנקטר הטעים, הסחרחורת נרגעה לאחר כמה שניות.
פתחתי את עיניי. כירון עמד לידי והחזיק בקבוק נקטר, יסמין עמדה לידו ורק אריק שעמד שישב על כיסא בפינת החדר נראה לא קשור.
משהו היה מוזר, משהו הרגיש שונה.
"אני מרגישה שונה." אמרתי.