מלודי – פרק שישי.

הסתכלתי באימה על החץ הכל כך קרוב לחיה ששיחררה אותי.
כירון דחף אותי הצידה. הוא כנראה דהר במהירות רבה אם עבר את המרחק הגדול הזה כל כך מהר. משהו בדחיפה שלו היה מגונן, כאילו הוא לא רוצה שאפגע. כירון מתח חץ וכיוון לזאב הגדול.
הזאב הלבן פשוט הביט עליי בבלבול ולא נראה שהוא מודע לעובדה שחץ עלול להינעץ בראשו בכל רגע.חשתי רחמים כלפי החיה הזאת, לא הגיע לה למות. עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לחשוב עליו.
"לא!" צעקתי ונעמדתי מול כירון "אל תפגע בו!"
כירון הנמיך את הקשת אבל עדיין נראה דרוך ומוכן לפעול מהר. הזאב נעמד לצידי והשעין את ראשו על כתפיי בתמימות, הזאב הגיע לי עד למותניים אבל צווארו היה ארוך מספיק להגיע לכתפיי.
העפתי מבט אחד אחורה לראות אם שון חזר לרדוף אותי, חשתי הקלה כשגיליתי שלא. לפחות צרה אחת נעלמה.
"למה את מגינה עליו?" שאל כירון בתקיפות.
"הוא שיחרר אותי!" צעקתי על כירון "הוא לא מזיק לאף אחד! למה אתה רוצה להרוג אותו?"
כירון נראה מופתע מהצעקה שלי. הוא החזיר את החץ למקומו באשפת החצים ותלה שוב את הקשת על כתפו. הזאב ליקק אותי בצוואר, כאילו הוא מודה לי על שהיצלתי אותו. ליטפתי בחיבה את ראשו של הזאב עד שכירון הניח יד על כתפי.
"הוא פראי," אמר כירון "אנחנו לא יכולים פשוט לאמץ אותו. הזאב הזה מסתדר איתך מעולה אבל איך הוא יגיב כשיראה את כל שאר החצויים?"
השפלתי את ראשי. על זה לא חשבתי, ולמרות שנדמה שהזאב אוהב אותי אי אפשר לדעת מה הוא יחשוב כלפי כל החניכים במחנה. לפתע הזאב הקשיח את גופו הצמוד לשלי ונהם בזעם, הרמתי את ראשי וראיתי את שון על השועל שלו. שון נראה כועס וללא ספק רצה לתפוס אותי בחזרה.
"מי זה?" שאל כירון והביט על שון.
"זה שון," הסברתי "זה מי שלקח אותי מהביתן. לא הזאב."
כירון הניח יד על הקשת שלו כששון התקדם במהירות אלינו. הזאב נעמד מולי כנחוש להגן עליי ואני הרגשתי שיש לנו סיכוי לנצח הפעם את שון. שון ירד בקפיצה מהשועל שלו ושלף את הסכינים שלו, השועל קפץ לעברי מיד אחרי ששון ירד ממנו. התכוננתי להתגלגל הצידה כשהזאב הלבן קפץ על השועל של שון והפיל אותו, מאחוריי כירון שלח חצים לעבר שון שהתחמק מהם בכל פעם ואפילו זרק בחזרה אל כירון כמה סכינים.
הסתערתי על שון ובדרך התחמקתי מאחד הסכינים שנזרק ישר לפניי, הפלתי את שון בעזרת בעיטה נמוכה ומהירה. שון התאושש במהירות ונעמד מולי. שמעתי את קולות הלחימה מימיני ואת החצים של כירון שורקים משמאלי, הקרב בעיצומו. שון תפס בי והטיח את גופי באדמה, תפסתי ברגלו והפלתי גם אותו. לא שמעתי יותר את החצים של כירון והנחתי שזה משום שהוא פוחד לפגוע בי. הפעם לקח לשון קצת יותר זמן להתאושש, קמתי הכי מהר שיכולתי עם הידיים הכואבות שלי והופתעתי כשגוף עצום פגע בי בצד. ניסיתי להתאושש מההלם הראשוני של המכה כשעוד אחת הגיעה והעיפה אותי, נחתתי בכבדות על האדמה וכל גופי כאב מעוצמת המכה.
ראיתי במטושטש כתם אדמוני רוכן מולי ואז כתם לבן חסם את שדה הראייה המצומצם שלי, הכרחתי את עצמי להתעשת ולהתגבר על הכאב. בהדרגה הראייה שלי חזרה לעצמה ויכולתי לראות מה קורה. הכתם הלבן שמולי היה למעשה הרגליים של הזאב והכתם האדמוני הפך לשועל של שון, קלטתי באיטיות מה זה אומר. הזאב מגן עליי.
זוג ידיים חמימות הרימו אותי לאט, פניו המודאגות של כירון נגלו לעיניי. כירון בחן את הפצעים שלי ולבסוף הניח אותי על גבו. שכבתי על הבטן וצפיתי בזאב חוזר אליי בהליכה שקטה, לא נראה שכירון שם לב שהזאב עוקב אחרינו. שם עלה בראשי, ידעתי איך לקרוא לזאב.
"ברוכה הבאה למשפחה," אמרתי בשקט לזאב "הוכחת את עצמך היום סטאר."