מי ההורים שלי? פרק 4-ליאו

למחרת בבוקר מישל ויעל הזמינו אותי לטיול מהביתנים לאגם, ולאורן הגדול. התקלחתי מהר, והתלבשתי. מישל דפקה על הדלת וקפצה עליי, כשהמסרק תקוע לי בשיער, זה כאב. כשיצאנו טיילנו בין הביתנים ודיברנו קצת. איזה נער רץ אל מישל ונישק אותה על הלחי. מישל נבהלה וסטרה לו בחזקה. הוא צחק ומישל צחקה גם. הוא חייך ושאל: "מי זאת?" מישל הסבירה לו: "זאת חברה שלי, אמבר. כרגע היא תקועה בביתן הרמס." הנער הושיט לי יד והציג את עצמו: "אני כריס, מביתן אפולו."לחצתי את ידו ואז הוא קרא לאיזה חבר שלו. יותר נכון, חבר של יעל. הוא רץ אלינו ושאל: "מי זאת?" יעל ענתה לו באותן מילים של מישל. הוא העווה את פניו בכעס: "את אומרת שהביתן שלי גרוע?" הוא אמר בכעס. יעל צחקה והציגה אותו: "זה אדם, מביתן הרמס, לפי מה שככול הנראה הבנת." כולנו צחקנו, ואני ומישל,ויעל המשכנו בדרך. עברנו ליד ביתן אחד, שנראה די מלוכלך. מישל עצרה ואמרה: "אלו האנשים שבנו לך את היד. וזה ביתן 9. הכי נקי שיש!" הבטתי ביד המתכת שלי. המשכנו ללכת כשאיזה נער רץ אחרינו. הוא היה מלוכלך מגריז. היו לו כפפות חסינות חום, וחגורת כלים. מה אני יגיד לכם, ילדי אפרודיטה היו מתים על העיצוב. עצרנו ומישל נאנחה. "מה יש ליאו?" הוא חייך חיוך קונדסי וענק. "מה את עושה היום שעה לפני ארוחת ערב? כי אני פנוי וחשבתי שנוכל לשבת ליד האגם…" מישל נאנחה וענתה: "יש לי חבר ליאו, לא תודה." הוא פנה אליי ושאל אותי את אותה שאלה. לא ידעתי מה לענות לו. מלמלתי "כן…" הוא חייך ורץ וצעק משהו כמו: "אני יוצא עם בחורה נחמדה במקום עם המדריכה הראשית המטומטמת של ביתן אפרודיטה!!!!!!!!" מישל אמרה: "הוא ממש מקובל בקרב ילדי אפרודיטה. אבל הוא לא סובל אנשים דוחים. אז הוא נטפל לנחמדות, כאלה שיש להן חבר." הסמקתי בטירוף. "אף פעם לא היה לי חבר." מישל צחקה. ועלינו יחד לגבעה. ישבנו ביחד כמה שעות. מישל הביטה בשעון שלה ואמרה: "יש לך חמש דקות. כדאי שתסתרקי." היא הצביע השיער שלי שהיה מבולגן מאד. הלכתי לשפת האגם וחיכיתי קצת. התחלתי לשחק בחול ולצייר ציורים. ואז הוא הגיע. היה ממש נעים על שפת האגם. היתה רוח קרירה ונעימה שפיזרה את השיער שלי. אבל הצלקת שלי היתה גלויה. שבתי שהוא ישנא אותי, או שזאת מתיחה של ילדי אפרודיטה. הוא התיישב לידי. הוא חייך ושאל: "אז… את כזה… חדשה פה?" הנהתי. "אני רוצה להגיד תודה לאים שלך על היד שלי." ליאו צחק "את לא צריכה להגיד תודה לאף אח שלי! אני בניתי אותה! לבנות יד לנערה יפה זה כבוד גדול!" צחק. הפנים שלי התמלאו בסומק. "באמת? ילדי אפרודיטה אמרו שאני מכוערת." הוא חייך שוב ואמר: "אל תשימי לב אליהם. הם נחמדים למי שבא להם, לשאר הם מגעילים." הוא צחקק והוציא מחגורת הכלים שלו פתק. הוא נתן לי לקורא אותו, היה כתוב שם: "ליאו היקר, תרצה להפגש איתי על שפת האגם שעה לפני ארוחת ערב? אני חייבת להזהיר אותך מאיזו מצולקת עם יד מתכת שרוצה להרוג כל שנראה יותר טוב ממנה עם הטפרים שלה! תיזהר ממנה! שלך, המדריכה הראשית של ביתן אפרודיטה, מלי." הוא צחק בטירוף. גם אני צחקתי. ואז, נישקתי אותו. חשבתי שהוא ידחו אותי או משהו, אבל הוא זרם. שנינו היינו נבוכים ושקטים. ליאו היה זה שהפר את הדממה המעיקה. "אז… רוצה ללכת להראות למלי עם מסתובבת 'המצולקת עם יד המתכת'?" שנינו צחקנו והלכנו משם. כשהתקרבנו לביתן אפרודיטה, ליאו חבק אותי בכוח ואמר בהתגרות: "שלום מלי!" מלי יצאה מהביתן בחיוך והבעת פניהה התקשחה. שנינו צחקנו והלכנו לאכול. ביחד.