מי אמר שזאת הצורה הכי טובה להתחיל?…6

חשבת שאני חולם, חשבתי שראיתי ברק, הייתי כל כך מבולבל, ראיתי את אבא שלי עומד מעלי, אכשהו נשכבתי על הדשא, הבטן שלי שרפה, הכל כאב ואבי עומד מעליי "אבא… ,אבא!" קראתי, הייתי חצי מטושטש, ראיתי אותו עומד מעליי, מסתכל לעבר גבעה סמוכה שלא ראיתי מקודם, הוא נראה רותח, אבא שלי היה עצבני, ראיתי מה קורה ועדיין לא האמנתי, הוא רב (צעק לעבר) מישהו.
האדם שראיתי היה איש גדול וחזק, הוא נראה שרירי, בחור גדול, אמריקאי מוצק, עם עניים כחולות, הייתי המום, חשבתי לעצמי 'וואו הוא בטח איזה שחקן קולנוע או משהו' לא קלטתי שזה עלול להביא לסוף שלי, הם צעקו זה לעבר זה והם היו עצבניים במיוחד
"איך הילד הזה מעז להגיע לכאן??!!!" קרא האיש, "הוא הבן שלי, זה מחנה החצויים, זה הבית שלו!!! זכותו מלידה!" "אתה מעז להתנגד לי??!!, קראטוס אני ישלח אותך לטרטרוס!!!" הוא הסתכל עליי במבט שנאה ואז אמר " ילד מת לא אמור להיות חלק מהעולם הזה, הרוג אותו ולא אני יעניש אותך כפליים!", קראטוס הסתכל אליי ואמר " אל תדאג, אני ישמור עלייך, לא משנה מה הוא יעשה אני תמיד יבוא לעזרתך, גם אם אתה לא רואה אותי, אני איתך" הפנה את מבטו ואמר "אתה לא הבוס שלי, להזכירך זאוס, אתה חייב לי טובה אחת, תשאיר אותו בחיים זה כל מה שאני מבקש, תמכתי בך במלחמת הטיטאנים הראשונה, שמרתי את הטובה הזאת, זה כל שאבקש!" האיש הסתכל עליי, הוא עמד על הגבעה השנייה, החל בריצה לעבר אבי ולעברי, הוא נעמד כשני מטר מאיתנו הסתכל עליי ועליו ואמר "בסדר, אני יתן לו לחיות, אבל חייו הולכים להיות יותר קשים משהיו אי פעם, לא אהרוג אותו עכשיו, אני לא ינסה אפילו, הוא לא שווה את זה, קראטוס אני לא יהרוג אותו, אבל לא ארחם עליו, אל תשכח את מקומך, אתה אל!!!" צעק והשמיים רעמו "אני לא יסבול חוסר משמעת במיוחד ממך, במיוחד בזמן הזה, מפלצות משונות במיוחד החלו להופיע, הילד הזה יעמוד בסכנה מתמדת, אני ישאיר אותו בחיים, נעשה על גורלו משפט, אני מצפה ממך להופיע ואתה לא תתערב לטובתו של הנער, זה העונש שלך בינתיים, אני יחליט מה לעשות איתך מאוחר יותר"… הוא נעלם בעשן אבק, הייתי המום, אבא שלי הסתובב והרים אותי, כשלתי פעם אחת אחורה והוא עזר לי לקום, השולחן והכיסאות לא היו שם יותר, המון ילדים הגיעו מכל מיני מקומות, היו שם הרבה ילדים, הסתכלתי על קראטוס והוא אמר לי "הייתי חייב להחזיר אותך מהשאול, אימך עשתה הימור מסוכן, היא ניצחה בהימור אבל זה עלה לה בחייה, אני הייתי צריך לרדת לשאול, הגעתי לאספודל, מצאתי אותך ולקחתי אותך איתי, מצאתי זוג הורים טוב ונתתי להם אותך, זה נכון, הייתה בן 7, לקחתי לך את הזיכרון, וגרמתי לך להיראות צעיר יותר ב3 שנים, גרמתי לך לחשוב שהם המשפחה שלך כדי שזאוס לא יהרוג אותך בשנית, אני ניסיתי ואמשיך לנסות לשמור עלייך, לקח לי 70 שנה למצוא אותך בשאול, בינתיים רוז החלה לשכוח אותך, אותי, את האלים, כשמפלצות תקפו אותה היא הייתה חסרת הגנה, זה למה היא שוחחה עם הרה שנתנה לה את בירכתה, כדי שתעזור לי למצוא אותך, רוז תוותר על חייה כדי שאני יוכל להחזיר אותך לחיים, רוז התאבדה, היא… " ראיתי את הדמעות וחשבתי לעצמי 'למה אני לא זוכר, למה, הוא התוודה אני אמור לזכור' כעסתי על עצמי "אתה לא תזכור את זה, ככה תכננתי את זה" הוא אמר, כאילו קרא את מחשבותיי, כעסתי, זעמתי שזאוס לקח לי הכל, המשפחה שלי, החיים שלי, בגלל איזבל מתה, אמא שלי התאבדה כדי להחזיר אותי, חשתי שנאה ואז נזכרתי זאוס הוא ראש האלים, אני חייב להפגין כבוד, באמת רציתי למות באותו רגע "אתה חייב להפוך לגיבור, אתה חייב לצאת למסע, להרוג הרבה מפלצות, אתה חייב להרשים את זאוס כדי שיקבל אותך, רק דרך גבורה וכבוד הוא יפגין אכפתיות כלפייך, חסד, אני אוהבת אותך כל כך בן שלי, מצטער על הברק שלו, זה לא הרג אותך, טוב אמממ…
אני חייב ללכת" אמר והתפוגג, רציתי למחות, לנסות לומר משהו, רציתי לעשות יותר מסתם לשכב על הבטן ולשמוע אותם מתווכחים, רציתי לפעול, לא הבנתי את הקללה שלי, הבנתי את העבר שלי, אני בטוח שהקללה שלי קשה יותר ואני יודע שהכל באשמתו של זאוס.
כול החניכים התקבצו סביבי, כולם מילמלו, "הוא הבן של קרטוס", "זה שמת לפני 70 שנה", "הבן של רוז", "הילד המקולל" ושמעתי עוד ועוד דברים, הם ידעו מי הוא אבי, הם ידעו עליי ומה שהכי כאב הוא שהם ידעו שאני שנוא על ידי האלים הראשיים, רוב ילדי המחנה כרגע הם ילדי האלים הראשיים, כל החשובים למינהם, כמו דיוניסוס, זאוס, פוסידון, ארס, אפרודיטה, ארטמיס (יש לה ציידות, היא אלה בתולה), אפולו, אדס, הפייסטוס, הרה (אין לה ילדים!!), דמטר, ידעתי שהם הולכים לשנוא אותי והשאר יפחדו ממני, ראיתי את פרנק ודרור רצים לעברי, דרור תפח על כתפי ולקח אותי בשקט אל ביתן עץ ליד נהר קטן ממש מרוחק, המקום היה נטוש והיו שם המון חרקים באזור.
נכנסו פנימה.
החניכים התפזרו כשעזבנו את הגבעה, כולם בהבעות שנאה המכוונת כלפי, חשש, פחד, ראיתי הכל.
בביתן לא היה משהו מיוחד, היה אח, ספות , היה חדר שירותים קטן והיה חדר גדול מאחורי הסלון שככל הנראה היו שם הרבה מיטות, בחרתי מיטה שמתי עליה חפצים שהיו לי, תרמיל שנשאר מהבית שלי, לקחתי חרב כסופה, הכל שמתי על המיטה והלכתי לסלון שם חיכו לי פרנק ודרור.
"אוקיי עכשיו כולם יודעים מי הוא" נהם פרנק "בחייך פרנק זאת לא אשמתו, זאוס קצת חמום מוח לפעמים" "אתה יודע טוב מאוד למה כולם שונאים אותו, אתה יודע מה הולך כאן כמוני, זה לא פייר, גם אני רוצה, זאוס הוא החכם, קראטוס הזה…" הוא השתתק כשראה אותי מציץ מעבר לדלת והמשיך "הוא אל הזוטר שבזוטרים" הוא יצא מהביתן בכעס ופנה לעבר ילד שחיכה לו בחוץ (כנראה אחד מאחיו), הוא עזב ונעל את הדלת מאחוריו.
דרור ואני נשארנו בביתן, החלנו בשיחה "אני מצטער על פרנק, דניאל" "לא זה בסדר הוא אידיוט כולם יודעים זאת" "חחחחחחחח כן", "דרור, למה כולם נראים כשונאים אותי??, מה קורה כאן?" אני שאלתי, גימגמתי את המילים החוצה ניסיתי להמנע מלבכות, דרור הביט בי ואמר "לא שמעת מה קראטוס אמר?" הוא הסתכל עליי, בהיתי בו בחזרה כמובן ואז הוא אמר "הוא אל קדום, בן של טיטאן, ובת אדם!, אחי זה לא טבעי, זאוס אפשר לו להישאר בעולם הזה משום שעזר לשמיד את הטיטאנים במלחמה הראשונה, זאוס לא עקב אחריו הרבה, ילדיו החלו להתמעט עם השנים, כבר 500 שנה שלא היה במחנה ילדים שלו, ילדים שלו נחשבים לאיום, אתה מבין שאתה נכד של טיטאן?? והדבר הכי כואב ומעצבן בסיפור הזה הוא שאבא שלך נשאר איתך, שלי לא, של כול מי שבמחנה הזה לא, רק אבא שלך נשאר איתך, עד גיל 7, אתה קולט? אני מקנא בך , ככה כולם מסתבר, זכית באב מאחר שהוא לא אחד הגדולים או אחד המוזכרים, אנחנו מעולם לא הכרנו את הוריינו האלוהיים, הלוואי גם עלינו" "אני לא זוכר כלום!!" צעקתי עליו, "הייתי אצל הזוג הזה מאז שאני זוכר את עצמי, זה לא פייר שעכשיו העולם יוצא כנגדי, לא עשיתי כלום" "אחי" דרור אמר "הזיכרונות האלה, דינם לחזור, זאוס יתן להם לחזור כדי שתשנא אותו, תצא נגדו, תנסה לפתוח במלחמה נגדו, אתה אחד מצאצאיו!!, כולם במחנה יודעים את הסיפור, זה כמו אגדה" "אני לא מבין" אמרתי, דרור הסתכל עליי במבט כזה של רחמים, שנאתי מבטים כאלה "אחי" אמר דרור "ידעתי שאתה חצוי, נאמר לנו ללכת ולהביא אותך, במפורש!, לא הסאטירים, אנחנו, אתה מבין?? אתה חשוב ומסיבה כולשהי שאני כמובן לא מבין עכשיו זאוס רוצה אותך חיי, הוא לא הרג אותך פעם שנייה, או שיש לך מזל, או שאתה הבן אדם הכי חכם שיש.
אני לא יודע מה עשית לזאוס שנתן לך להישאר בחיים אבל מה שזה לא היה כל הכבוד ועכשיו בוא אני יספר לך מה אני יודע ואיך"…