מי אמר שזאת הצורה הכי טובה להתחיל?…4

אוקיי, חשבתי לעצמי, אז זה 'המחנה' המפורסם, מה?, לא האמנתי למה שאני רואה, ראיתי מלא ילדים עושים כל מיני דברים, מהכניסה למחנה סוג של רצנו ריצה קלה, אני דרור ופרנק אל מה שדרור קרא לו 'הבית המכזי'? נכון? זה נורא מצחיק כי הביניין מבחוץ נראה כבעל 2 קומות, אבל מבפנים הוא היה ענקי, היו שם לפחות 5 קומות, הייתי המום, קומת מינוס אפס הייתה מה שדרור קרא לו הקומה שעדיין מחכים להורים שיכירו בהם, קומת אפס היה הכניסה, היה בפנים שולחן ענקי שיכלו לשבת שם לפחות 30 ילדים, והייתה טלוויזיה ליד הקיר, זאת הייתה קומה ענקית, הקומה הראשונה הכילה בקבוקונים למינהם שדרור קרא להם 'בקבוקי קסם' אני יודע כמו כולם שקסם לא קיים, (דרור לעולם לא יעבוד עליי כל כך מהר) זה מה שחשבתי, הקומה השנייה הכילה מזרונים, חלקם ישנים ואחדים חדשים, בכל קומה היה חדר שירותים אחד, 3 חדרי מיטות וסלון קטן, הקומה השלישית הייתה סוג של חדר כושר ענקי, מה שאתם לא רוצים, והרצפה מבטון מזויין, ואני הייתי המום, איך זה בכלל אפשרי, הקומה הרביעית הייתה ספרייה קדומה/חדשה כזאת שרואים רק בסרטים והקומה האחרונה, עליית הגג ששם סיפרו לי שהייתה אורקל אבל היא הועברה למקום אחר, לא עלינו אליה, בכל מקרה, בבית המרכזי פגשנו ילד בשם קורי, הוא בירך את דרור ופרנק וקד מולי ואז הניך את ידו על כתפי ואמר "אז מה?, איך ההרגשה שאתה יודע את האמת לבסוף?" הוא חייך חיוך רחב "אני מרגיש ממש נהדר" אמרתי "אז מי ההורים שלך?" שאלתי "חוצפן" אמר לי קורי, אני אוהב את זה" "קורי אל תתחיל" אמרו פרנק ודרור יחד ואז הסתכלו זה בזה והפנו את מבטם זה מזה לאחר 3 שניות.
"בחייכם אני רוצה להכיר את החדש, אתם רעים אליי, בסדר new be נראה מה אתה שווה, אההה ואבא שלי הוא דיוניסוס" אמר והסתובב, הוא הוביל אותנו בכל מיני ביתנים ועשה לנו סיור ובסופו חזרנו אל הבית המרכזי "אז מה שאתה אומר, ככה זה המחנה שלכם?, אתם כל כך מלאים, כמעט בכל ביתן יש ילדים, חוץ משל הרה, ארטמיס וכל הבתולות האחרות, נראה די מדהים…" "אתה חושב?" אמר קורי "יש לנו לפחות 5 ילדים מזאוס, 10 מפוסידון, 7 מהאדס, 17 מדמטר, 25 מאפולו, יש להיפנוס משהו כמו 20 ילדים ולהקטה יש 26, יש לאפרודיטה כמעט 50 ילדים, אתה מאמין?? האלה הזאת בהחלט חוגגת הרבה, אאההה יש לנו… אה כן, לאתנה יש 15 ילדים, יש לנו 30 ילדים של דיוניסוס, אחיי כמובן, משהו כמו 21 ילדים להפייסטוס, יש לנו 5 ילדים לניקה, 31 ילדים לארס, יש לנו 19 ילדים של נמסיס …" "רגע" צעקתי "זה יותר מידי, מאיפה יש כל כך הרבה??!??" שאלתי "מאיפה…" אמר קורי וצחקק "שתדע לך דניאל, האלים הם אלים, הם בכל מקום רוב הזמן, יש הרבה ילדים, הרבה צאצאים, זה טוב מאד שהם משתפים איתנו פעולה ואומרים לנו מי זה מי, אבל לפעמים הם בוחרים העדפות מבין ילדיהם, לשאר זה כואב, יש הרבה עבודה ויש הרבה חניכים ועכשיו דרור ופרנק אמממ… האחים שלכם ירצו לראות אתכם" "אחים שלהם??" אמרתי "מי??" קורי הסתכל על דרור ופרנק ואמר "תשאל אותם" הסתובב ורץ לעבר ביתן מקושט בעלים צומחים (זה נראה כמו גפנים מטפסים) וטפח לילד שנראה כמו ילד בן 10 על השכמות ונעלם מעיניי.
"אז" אמרתי לפרנק ודרור "תספרו לי בבקשה על ההורים שלכם עכשיו".
הם עשו תחרות מבטים ונראה שדרור הפסיד ואמר "אנחנו לא כמוך, אנחנו לא אחים לצערי, אני הבן של הרמס, ופרנק הזה פה לידי יספר לך על עצמו" "היי אמרנו שאתה תספר" קרא פרנק "לא מתחשק לי פרנק" אמר דרור ופרנק הביט לעברי ואמר "אם תסלח לי אני הבן של ארס, אם אני לוחמני מידי, סורי" פרנק הסתובב והלך לביתן שעליו היו גולגלות ונעלם מפני, "תגיד דרור, מה איתי" שאלתי "תקשיב דניאל, אני חושש שאני לא יודע לגביך" אמר "תבין ההורים שלך צריכים להכיר בך" הוא נכנס לבית המרכזי והחל לעלות במדרגות.
בהיתי בשמש השוקעת וחשבת על איזבל, כמה היא אהבה לראות שקיעות עם חברים, התגעגעתי אליה, היא כמו איבר בגוף שעכשיו אני ממש מרגיש שהוא חסר לי "אחחח איזבל, הלוואי והיית כאן…" מילמלתי ואז הבחנתי שלידי יש כיסא ובו ישב בחור שקרא עיתון ומלמל לעצמו כמה מילים פה ושם "אתה" אמרתי "מאיפה צצת? אתה מפה?? אמממ… רק הגעתי, תוכל לומר לי לאן ללכת, איפה הביתן שלי אולי?" האיש הוריד את העיתון, הוא נראה כבן 20, על מצחו היו קמטים, ככל הנראה של דאגה, עיניו היו חומות צהובות כאלה, ממש יפה הוא לבש מכנסיים שהגיע עד הברך גי'נס כזה שכל חיי רציתי כזה, חולצה לבנה קצרה ועליה הייתה תמונה של פסלים עומדים מעל אישה מתה והיה כתוב למעטה, 'זאת לא אשמתך' סערו היה סבוך, השיער הגיע לו עד הכתף כמעט, חום כזה, ישר וכשחייך ראיתי שיש לו גומות חן, היה לו איקס כזה על הסנטר ונמשים על הלחיים והמצח ואמר "לא להאמין, הצלחת להגיע הנה, ברוך הבא ילד, גם אני הייתי חצוי" הקול שלו היה חזק ועמיד כמו שצועקים בצוק וההד חוזר אליך, כך זה נשמע, באמת הייתה חזרה אחרי מה שאמר "הייתה חצוי??" "חחחחחח את ממש חכם האה?" אמר הבחור ונעמד, הוא שמט את העיתון על הכיסא, נעמד והיה בגוה שלי, מטר שמונים ושבע, הייתי בשוק והוא הסתכל לי בעיניים ואמר "ברוך הבא הביתה, למחנה החצויים, שלום, אני אבא שלך, אך אני גם אל ושמי הוא קראטוס, נעים להכיר".