מחנה המפלצות-פרק שני- ארץ השאול

"בואי טניה אנחנו הולכים לחפש אותה" אמר לוק ומשך בידה של טניה לעבר היציאה מהמחנה.
"אבל היא מתה לוק" אמרה טניה בשקט ונעמדה במקומה. לא משנה כמה ניסה לוק, הוא לא הצליח להזיז אותה.
לוק הסתובב לעברה ופניו בוערים מכעס, מעצב ומחרטה עמוקה.
"היא לא מתה !! היא חזקה מדי, הם לא היו הורגים אותה רק חוטפים אותה בתור בת ערובה !!"
"אבל לוק…" ניסתה טניה לשכנע אותו.
"בלי שום אבל. את רוצה לבוא איתי למצוא אותה, אז תבואי. עם לא אז תישארי במחנה הפגוע, כמו איזה תרנגולת פחדנית" לוק אמר והתחיל ללכת לכיוון השער שוב.
טניה הסכימה בלט ברירה ונשרכה אחרי לוק כשיצאו מן השער.
"עכשיו עזבנו את המחנה, שהיה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. עזבנו את המקום הכי מוגן ושמור מפני מפלצות, כי הצליחו לפרוץ אותו. הוא לא שמור יותר. לא יהיה לי איפה להתחבא עכשיו. לוק צודק. אסור לשבת בחיבוק ידיים, חייבים לעשות משהו !!. הוא תמיד צודק. הוא כזה חכם. " טניה חייכה לעצמה בלי שלוק ראה.
"אוקיי אתה יודע בכלל איפה ארץ השאול ?!" שאלה טניה.
"ארץ השאול?" התבלבל לוק.
"נו הארץ שבה חיות המפלצות מתומטם !!" גערה בו טניה, אבל בליבה צחקה מבילבולו. הרי היה חדש בעולם האלים ולא ידע הרבה דברים כמוה. היא הבינה אותו הרגע שהיא תהיה במדריכה של הטיול הזה הפעם.
"אה כן ברור…" ניסה לוק לדמות את עצמו ששכח. טניה צחקה. הוא לא היה טוב כלכך בהעמדת פנים.
"אוקיי אז איפה זה ?" שאלה אותו טניה למרות שידעה בדיוק איפה ממוקמת ארץ הגורל.
"לא זוכר…" ענה לוק והרים ידיים סופית.
"ארץ הגורל נמצאת מתחת לאדמה, הבעיה היא איך מגיעים אליה…" ענתה טניה והחלה לחשוב.
"פשוט חופרים אותה החוצה !" התבדח לוק ושניהם צחקו.
"אוקיי תראה, מוניקה פעם סיפרה לי על איזה איש זקן כזה שיודע הכל, ויש לו את המפה לארץ הגורל…" אמרה טניה.
"למה שמוניקה תומר דבר כזה ?" התבלבל לוק.
הוא לא מכיר את מוניקה של פעם, הנחמדה והחביבה, שהיה לה זמן לענות על כל השאלות שיש, נאנחה טניה.
"מה קרה ?" שאל לוק והסתכל על טניה.
"שום דבר סתם…" ענתה טניה וניסתה לחייך.
"תקשיבי הזמן הזה עוד ייגמר. אני מבטיח לך. מוניקה תחזור להיות בדיוק כמו שהייתה. וכך גם המחנה." לוק דיבר בקול בטוח ורגוע.
"איך אתה יודע את זה ?" אמרה טניה ועיניה החלו לדמוע.
לוק הסתכל עליה רגע ארוך ואז חיבק אותה חיבוק גדול ואוהב.
טניה נרגעה בתוך זרועותיו הגדולות והנעימות של לוק.
"אוקיי אז יש לך מושג איך מגיעים לזקן ההוא ?" החזיר אותם לוק למציאות.
"אני לא בדיוק יודעת" התנצלה טניה "אבל אני דיי בטוחה שהיא אמרה שהוא איפה שהוא בלאס וגאס…"
"זה לא ממש עוזר לנו…" אמר לוק ובדק בטלפון הנייד שלו איפש נמצאת לאס וגאס.
"היי תראה את זה !!" קראה טניה לעומת תיש קטן שעמד כאשר אחוריו מופנים אליה, אשר נראה כשותה מים מין האגם הקטן שעמד לצידם.
טניה התקרבה אליו ונרתעה בבהלה מגופו, שלא כמו רגליו ואחוריו, היה של בן אדם.
"מה אתה ?" אמרה טניה וליטפה בחיבה את גבו המכוסה פרווה.
"אני רוש" ענה התיש וטניה נבהלה ונפלה. לוק ניגש אליה ועזר לה לקום.
"אתה יכול לדבר " מילמלה טניה.
"אני לא שומע מה את אומרת" אמר רוש והתקרב אל ראשה. טניה נבהלה כהוגן ופלטה צרחה קטנה.
"ששששש" היסה אותה לוק "עוד ישמעו אותך".
כשגמר לומר מילים אלה, נשמעו קולות ריצה רמים שהתקרבו אליהם.