מחנה הטיטאנים פרק שש

כולם קמו מיד. ריין שלפה את החרב שלה אוטומטית. אלכס העלתה להבות כחולות שוב מידה. בוייל דרך את קשתו.
"איזו מפלצת זו?" שאל לוקאס.
"כלבי שאול." אמר איידן. זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי את החרמש שלו, המראה הזה גרם לי לרצות לברוח באימה.
"אין סיכוי," אמרה היקארי. "זה לא נשמע כמו – "
עוד יללה, חזקה יותר מהקודמות, נשמעה. שלושה יצורים גדולים ושחורים התקרבו אלינו, עד שנשארנו במעגל קטן.
היצורים נראו כמו כלבי שאול רגילים: רוטוויילרים בגודל משאית שחורים, וכרגע מזילים ריר. אבל היה משהו משונה בכלבי השאול האלה. הם נראו רעבים יותר, אכזריים יותר, מפלצתיים יותר. העיניים שלהם זהרו באור אדום.
"קדימה כלבלבים." אמרה וריין והסתערה על כלב שאול. בהנפת יד אחת היא הושלכה על כמה עצים. היא לא זזה, ולא נראו ממנה שום סימן לחיים.
"ריין!" צעק איידן. הוא שיסף את בטנו של כלב שאול אחד, אבל הוא רק נהם. לא נראה שהפצע כואב לו במיוחד.
"מה?" בוייל ירה על כלב השאול הפצוע מטח של חצים, הוא רק הוציא אותם בשיניו.
אלכס היתה היחידה שנראה ששמרה על קור רוח. היא קפצה על גבו של כלב השאול ודקרה אותו עם חרבה, שכרגע היתה אפופה להבות.
כלב השאול מת אבל כלב אחר תפס את אלכס בשיניו והעיף אותה למקום עוד יותר רחוק מריין, לא ראיתי אותה.
לוקאס והיקארי יצאו מהמעגל. "תטפלו בכלבי השאול, אנחנו בריין ואלכס."
מיוריאל נאנחה. "השאירו לנו את העבודה השחורה."
בזמן שאנחנו דיברנו דילן תקף כלב שאול. הנער המלחיץ הזה תקף כמו שד, בתוך דקה כלב השאול חזר לטרטרוס.
רק שזה כנראה גבה ממנו הרבה כוח. הוא כשל ואיזבל תפסה אותו.
"אז נשאר לנו רק אחד." מלמלה ליאן. "זאת לא כזאת בעיה."
זאת היתה בעיה. האחרון שנשאר היה גדול בהרבה מהאחרים. הוא חשף שיניים ענקיות ורק הנהמות שלו עשו לי חשק לברוח.
הרגשתי דקירת כאב קטנה מאזור הצלקת שלי. אני לא יכול להשתפן, אני חייב לעזור לחברים שלי.
הנפתי את החרב שלי והסתערתי. כלב השאול ניסה לתפוס אותי, אבל התגלגלתי ונעצתי את החרב בבטנו.
הוא ילל, הפעם יללת כאב. מעדתי והוא עמד למחוץ אותי, אבל ליאן משכה אותי הצידה.
הייתי המום. "את… הצלת אותי?"
היא חייכה. "כן, אז נראה לי שאתה חייב לי."
רצנו לעבר כולם, שבינתיים כבר הרגו את חרב השאול. איידן זרק לי את החרב שלי.
לוקאס והיקארי עזרו לאלכס וריין והן כבר חזרו גם. ריין צלעה, אבל חוץ מזה היתה בסדר. יחסית למי שהרגע עשתה מקלחת של רוק כלב שאול אלכס היתה גם בסדר.
"כולם בסדר?" שאל איידן את כולם, אבל שמתי לב שהוא מביט בריין.
"כן." היא ענתה.
"טוב, בואו נמשיך לישון." אמרה ליאן. היא הביטה באיידן ובריין ונראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ מצחוק.
"כן, אני מת מעייפות." אמר לוקאס.
ושוב כולם התחילו לנחור. הפעם רק הנהנתי לדילן ונרדמתי מיד.

התעוררתי בערך בשש. גם אחרי חצי שעה שמירה לא הייתי עייף. כולם התעוררו אחרי ויצאנו מיד, למרות שלא ממש היה לנו יעד ממשי.
"מה אתם חושבים שקורה במחנה עכשיו?" אמרה לירון.
"אני לא יודע ומעדיף לא לחשוב." אמר איידן.
"לא אכפת לך מכולם?" אמר בוייל.
"אכפת לי, אבל אני מעדיף לא לחשוב על מה שקורה שם."
המשכנו ללכת בשקט, לא שמתי לב והמשכתי ללכת הרבה לפני כולם. כבר כמעט הגענו לגשר שער הזהב.
הייתי במרחק מטר מול הגשר. עשיתי עוד צעד והרגשתי שאני מתחיל ליפול.