מחנה החצויים. פרק שני חלק שני

אלנה התעוררה כשלידה ישבה נימפה שנתנה לה כוס יפה שעליה צוירו פרחים עדינים.
"נקטר אלים." חשבה אלנה אך שתתה בשקיקה.
ברגע שסיימה דמעות זלגו מענייה, היה לנקטר טעם של…מלקשייק שוקולד עם… מרשמלו!
מה שהכין האבא שלה תמיד ואמר "זה מתכון מנצח!".
הנמפה אלכה ואלנה קמה ניסתה ללכת אחרי הנמפה אך… בום! היא נפלה וכל גבה כאב.
מישהו עזר לה לקום זה היה כירון אבל בכיסא גלגלים ישן מאוד.
" את בסדר אלנה? אני רואה שגמרת את-" אלנה סיימה את המשפט לפניו "-נקטר האלים. כן, סיימתי. איפה הסטירים? למה אף אחד לא עזר לי? איפה החניכים? איפה קיר הטיפוס? איפה?" היא המטירה אליו שאלות שהציקו לה.
כירון צחק והחניך שישב על המיטה ממול אמר " אני רואה שאת סקרנית, אה?" ואלנה צחקה וחשבה שהוא כנראה בעל חוש הומור. כירון פנה אליו " גילברט למברט. אתה מדבדח במצבך?"
וצחק. גילברט ענה " עדיף להעביר מצבים קשים בצחוק!" ואז סטיר הגיע עם מגבת רטובה בחומר כלשהו ועטף את ידו של גילברט.
כירון חייך למראה הפרצופים של גילברט אך הוא היה חייב לקום.
הוא התמתח ולאט לאט הוא יצא מכסא הגלגלים וגופו הסוסי הלבן יצא ממנו.
" גילברט אתה מוכן לעזור?" שאל כירון. גילברט הבין משהו שאלנה לא ידעה מפני שישר הרים את אלנה ושם אותה על גבו הסוסי של כירון. אלנה חשבה שהיא ציפתה למשהו אכזרי הרבה יותר! אבל היא לא ידעה שזה עוד יגיעה…
כירון אראה לה את המחנה באדישות חוץ מביתן שלוש שבו גר פעם פרסי ג'קסון וכך גם את שני הבנינים הנותרים ראו שהוא גאה בחניכים שהיו לו.
אלנה ראתה פתאום ביתן או יותר נכון ביתן די קטן ובו רק עשר חניכים שדיברו ונהנו.
"מי הם?" שאלה אלנה בסקרנות אך כירון אמר " שם את תגורי עד שההורה שלך לא יכיר בך.
זה הביתן שבו יש אלה שלא הכירו בהם אך יש לנו פיצוי גדול בשבילם… הם מנהיגים את המשחק תפוס את הדגל כמו שאת תעשי מחר".
אז כירון לחש לאוזנה "כולם חוץ מהביתן שלך ביער מוצאים את מה שיהיה אפשאר להשתמש בו…" ואז הוסיף" תכנסי זה ביתך!".
אלנה נכנסה לשם עם כירון וכל החניכים שם נעצו מבט בשן כלב השאול שהיתה קשורה על צווארה בחוט מעור של איזושהי חייה.
" שלום כירון ו…" אמר אחד הנערים " אלנה. כך קוראים לי." אמרה אלנה בפחד.
כירון חייך ואמר " תראו לה את המיטה שלה ותתחברו לכל שני מפקדים קבוצה אחת ורון וג'יי
אתם יחד ומליסה את עם אלנה. ביי"
הוא יצע ברגע שאלנה נגשה אל מיטתה ונישכבה בה ורצתה להרדם.
"אני מליסה ואני אף פעם לא לא אשחק עם אפסית כמוך!" אמרה נערה גבוהה בחיוך שטני אך היא לא ידעה מה תומר אלנה בתשובה:" סליחה, את מוגבלת?" וכן זה השתיק את מליסה.
יהיו לי חיים טובים חשבה אלנה למרות שידעה שאולי לא…