מחנה החצויים. פרק ראשון

לפני שכל זה קרה נתחיל בסיפור על ילדה שגורלה השתנה…
——————————————————————————————————————
" אלנה!" הדהד קולה של אביה בראשה של אלנה. "אלנה! אלנה איך עזבת אותי?".
אלנה התעוררה מבוהלת בחוץ.
היא נבהלה היא לא ידעה איך הגיעה לכאן אך מהר מאוד חייוך פסיכי נמרח על שפתיה.
לידה ישב קיקלופ שמן שבחש סיר ענק "ברור שהוא רוצה לאכול אותי!" חשבה אלנה בשמחה.
אתם שואלים: איזה סתומה למה היא שמחה? אז התשובה פשוטה.
אלנה קראה המון ספרים וכבר החלה להתייאש מהקסמים ועכשיו היא רואה "קיק… קיק… קיקלופ!" אלנה צעקה וידיה הלבנות והדקות נשרטו בגזע העץ היבש שעליו הייתה קשורה.
הקיקלופ הסתובב ואמר"כן מה את רוצה ארוחה טעימה?" אלנה חייכה וחשבה" זה קיקלופ צעיר" ואז אמרה בבטחון " שלום קיקלופ !" היא חשבה על זה שהתאמנה על דיבור הקסמה וצהלה מפני שעכשיו יש לה הוכחה לכך שהקסם קיים. הקיקלופ אמר מבולבל" מה?"
אלנה אמרה " תשחרר אותי! אתה לא יודע ש… שאוכל חייבים לשטוף או שתמות מחיידקים?"
היא התייאשה מפני שזה הנימוק הכי לא משכנעה ששמעה אי פעם! אך הקיקלופ הטיפש היה מספיק חכם.
אלנה רעדה רק עכשיו הבינה אין לה סיכוי לשרוד! אולי. אבל יש לה סכין!
מהר היא אוציעה אותו ושיחררה את עצמה אך היה עליה לעשות משהוא: להתגנב בשקט או במהירות ארבע צעדים ולקפוץ למים וכך עשתה והקיקלופ צרח " א-ר-ו-" ואת מה שאמר הלאה היא לא שמעה.
כל אותו היום אלנה רצה שחתה טיפסה נשרתה ו…
בערב כשהיא חשבה שהיא קרובה למקום שיציל אותה היא שמעה צליל חזק צורם.
אלנה התחילה לבכות למרות שאת הארפתקאות הללו רק רצתה .היא כבר לא יכלה היא עברה ביום הזה המון קילומטרים ואם לא תגיעה עכשיו תמות.
והיא צדקה יללה נשמעה ביער ואלנה החלה לרוץ היא ידעה שזה כלב שאול בכבודו ובעצמו.
היא רצה ורצה היא חייבת לפגוש את כירון ואת ואת הנימפות ואת כולם! היא עכשיו רצתה למות אך היא ראתה משהוא : עץ עץ אורן ענק העץ של טליה.
היא רצה אך הכלב היה קרוב היא כמעט הגיעה כמעט!
בום! כל גבה נשרט ועכשיו ראשה בער היא ידעה "אם זה סופי אז לפחות הארוג אותך על זה שהשמדת לי את החיים!" אלנה אמרה ואוציע את החרב וקפצה פשוט קפצה שני מ-ט-ר-י-ם
באוויר ודקרה את היצור בליבו.
היא נפלה כששן היצור בזרועה והתעלפה כשמעה קריאת שופר וחייכה" אני מתה בכבוד…"