מבצע BAH1 // פרק 6

"אני חושבת שזה מסוכן מידי." אמרה קייטי. "תקשיב, ג'ייק, זו יכולה להיות מלכודת."
"אה, באמת? יש לך משהו טוב יותר להציע שנעשה?" אמרה אלכס, שהשפעת הוויסקי-לצעירים התפוגגה ממנה. "אני חושבת שכדאי לנו לנסות. בין אם זו מלכודת ובין אם לאו, זה קצה החוט היחיד שיש לנו. ומה אם זו לא מלכודת? מה אם ה'ס"ו' הזה יודע משהו שיכול לעזור לנו?"
ג'ייק הביט בשתיהן. "אני נאלץ להסכים עם אלכס, קיי," אמר באנחה.
קייטי הדקה את שפתיה, ומלמלה משהו שהם לא הצליחו לשמוע. לבסוף, אמרה, "אלכס כנראה צודקת. אפילו שזה קצת מפחיד אותי.. אבל בסדר."
"למה זה מפחיד אותך?" שאל ג'ייק ברכות. אלכס התבוננה בקייטי בשתיקה, אבל גם היא רצתה לדעת.
"במסע החיפושים הקודם שלי, מלפני שש שנים, כשהייתי רק בת 11.. פגשנו אדם מוזר. אלו היינו אני, לי פלטשר שהיה אז בן 13, ולוק. לפני כל מה שקרה, כמובן." אמרה בבהילות. "אז.. האדם הזה הציע לנו עזרה. הוא אמר משהו ללוק.. והתפצלנו. לי ואני המשכנו בעקבות אותו איש, ואילו לוק הלך למקום לא ידוע. אחרי מסע החיפושים הוא חזר עם הצלקת שלו. ואותו איש בגד בי ובלי, וכמעט מתנו בגללו.. אני מעדיפה שלא לדבר על זה. פשוט.. אתם מבינים, אני קצת פחות נאיבית מאז, ויותר חשדנית."
השתררה שתיקה מעיקה. "אבל, היי, אתם צודקים, אנחנו חייבים ללכת." אמרה קייטי בנחישות, קמה והתמתחה כמו חתול בר. שיערה החום המתולתל נפל על פניה כשהיא חייכה אליהם.

שלושתם עמדו בסמטת קנות' השקטה והריקה. השמש כבר עמדה לשקוע והשמיים נצבעו באדום-זהוב. הם עמדו שם כבר כמעט חצי שעה, וכלום.
"אולי זו הייתה בדיחה? אולי אף אחד לא-" התחילה אלכס, מרשה לנימה מפוחדת להתגנב למילותיה.
"אף אחד? שמי הוא סנדר ווספר, אם תהיתם לגבי ראשי התיבות. אני דיי בטוח שס"ו זה לא ראשי תיבות של 'אף אחד'." אמר קול מאחוריהם, שהקפיץ אותם.
האיש לבש מעיל חום ארוך, וכובע רחב שוליים כהה הצל על פניו. שיערו השחור הסתלסל על עורפו ונדבק אליו מטיפות הזיעה. ידיו היו תחובות בכיסי המעיל. מגפיו הצבאיים היו מלוכלכות מבוץ בסוליות, וגם מלוכלכות מ.. ג'ייק העדיף שלא לחשוב על כך. חיוכו היה תחמני, ערמומי, כשל מי שיודע דבר מה שעלול להשפיע על כל מהלך המשחק.
"קדימה, דבר." אמר ג'ייק בקול קשיח. לו לא היה זמן למשחקים.
"היי, היי, תירגע! אם אתה רוצה לקבל את המידע שלשמו באתם, תאלצו לשחק." אמר סנדר.
"לשחק במה?" שאלה קייטי בקול כעוס.
סנדר ניגש לאחד הקירות ולחץ על אחת האבנים הקרירות בכף ידו. האבן נדחסה פנימה אל תוך הקיר ונעלמה, וכך אבנים נוספות, עד שנוצר פתח מספיק רחב למעבר אדם. הפתח חשף מועדון מואר באור אדמדם, מלא במפלצות ששיחקו אחד מול השני ליד שולחנות עץ רעועים, ששתו משקאות מהבר, שרקדו על רחבת הריקודים.. וגם גוויות זרוקות בפינה חשוכה של אלו שהפסידו במשחק. קולות הצחוק, המוזיקה הרועמת והצרחות העיבו על שלוות הנפש המעושה של ג'ייק.
סנדר חייך למראה תערובת הרגשות שלהם. "לשחק ברטרוי. המנצח לוקח את כל הקופה, כולל המידע אותו אתם צריכים, והמפסיד.. מת."