מבצע BAH1 // פרק 5

שלושת החצויים ישבו בתנוחות שונות על שתי המיטות בחדר של קייטי ואלכס, מכיוון שלג'ייק היה חדר נפרד במלון.
"זה ממש, כאילו, מבאס." שיהקה אלכס תוך כדי שתייה מכוס גדולה, שג'ייק עדיין חשד בתכולתה. "כלומר.. יש לנו משימה, ואנחנו לא יודעים מה לעשות. זה.. לא כיף. ואין לנו הרבה-" היא לגמה ארוכות מהמשקה והביטה בהם בעיניים מזוגגות. "-זמן."
"נכון, אבל מה כבר אפשר לעשות? וחוץ מזה.. מה את שותה?" שאלה קייטי בבעתה.
"אה, זה וויסקי, אבל לא מהסוג שאתם חושבים.. זה וויסקי לצעירים, בלי אלכוהול.. אבל הוא מוגז ומתוק וטעים-טעים-טעים!" אמרה אלכס ופרצה בצחוק.
"כן.." אמר ג'ייק בסלידה מסוימת. "טוב, אני יורד להביא לי משהו לאכול. רוצות משהו?"
"שום דבר, תודה." אמרה קייטי וחייכה אליו. זה לא היה חיוך רגיל, זה היה חיוך מעט עצוב, כשל מי שמשלים עם עובדה קשה.
ג'ייק ירד מהמיטה של אלכס ויצא מהחדר אל המסדרון שקירותיו מכוסים בטפטים מלכותיים. הוא ירד במורד המדרגות הלולייניות אל קומת הקרקע, ואז פתח בדחיפה את דלתות הזכוכית של מזנון המלון. הוא ניגש לאחד המלצרים שלקח כלים מלוכלכים מארוחת הצהריים. "יש אולי חטיף ביניים?" שאל.
המלצר התבונן בו שניות ספורות ואז הנהן. "אני אביא לך משם," אמר והטה את סנטרו לעבר הדלת הסגורה של המטבח. ג'ייק הנהן והמתין עד שהמלצר חזר כשבידו קופסת פרינגלס אדומה.
"זה כל מה שמצאתי, מצטער." אמר בנימה מתנצלת וכנה, וג'ייק חייך.
"זה נהדר," אמר לו כדי לשוכך את האשמה של המלצר הנחמד. המלצר הנהן לעברו, קורן, והלך לאסוף עוד צלחות משולחנות אחרים.
כשג'ייק יצא מהמזנון, ופנה אל המעלית כי לא היה לו כוח לעלות את כל המדרגות עד לקומה שמונה, שמע קול חנפן קורא בשמו מדלפק הקבלה. הוא פנה לדלפק במבט עצבני, אך העלים אותו כלא-היה כאשר נעמד מול האישה שאחראית על קבלת האורחים והסדר התשלומים האחרונים. היה לה שיער בלונדיני-כסוף מהודק היטב לראשה, אף מחודד שלא תאם את תווי הפנים הרכים, ועיניים חומות אפלוליות. היא לבשה שמלה לבנה צמודה שהגיעה עד לברכיה השמנמנות. אבל לא המראה שלה הוא מה שמשך את תשומת לבו, אלא דווקא מה שאחזה באצבעותיה המשוכות בבורדו זוהר. מעטפה צחורה.
"אתה הוא מר. ג'ייק, נכון? מהקומה השמינית, דלת מספר מאה ושש?"
"אה.. כן." אמר בהססנות.
"או, נפלא!" היא חייכה. "בבוקר הגיע איש נחמד וביקש להעביר לך את המכתב הזה. הוא טען שזה חשוב וסודי מאוד." החיוך שלה התרחב, וג'ייק חשד שהיא מנסה לפתות אותו לספר לה מאוחר יותר מהו תוכנו של המכתב.
"אה-הא, כן, תודה.." מלמל בחטף ולקח מידיה במהירות את המעטפה. הוא מיהר למעלית, וכשראה שהיא ריקה לחלוטין, נכנס ופתח את המעטפה במרץ תוך כדי לחיצה על לחצן הקומה השמינית.
"לחצויי-הדם הנכבדים,
אם הנכם רוצים לדעת על הבית המפלצתי של וון-שי,
בואו לסמטת קנות' בשעת הדמדומים.
ס"ו."
הוא בהה בדף וקרא אותו פעם נוספת, רק כדי להיות בטוח שזה אמיתי. איך יכול להיות שמישהו יודע על המשימה שלהם? ויותר חשוב.. מה אם זאת מלכודת?