ליינה

ליאו רצה להתרחק מכול הרעש,
הוא ידע כמה מגוחך זה כנראה יראה
לכול שאר האנשים שמכירים אותו,
זאת אומרת ליאו הוא תמיד מרכז הרעש,
הוא צחק יותר מכולם, חיוכו היה הרחב יותר, אבל עכשיו,
פשוט לא היה לו כוח לכול הרעש, לכול העמדת הפנים.
הוא חיכה מעט וכאשר איש לא שם לה אליו, יצא מן אחת הדלתות הקרובות ביותר אליו ודי ברח משם, לא בדיוק ברח, יותר בכיוון של
נמלט בהליכה מזירת המסיבה. הוא הלך עד אשר חשב הגיע למקום אליו איש לא יגיע, או כך לפחות היה בטוח, עד אשר שמע רעש מאחד השיחים וכאשר ניגש לבדוק את מקור הרעד, ראה כי ריינה יושבת שם. היא עוד לא ראתה אותו ולכן היו לו מספר שניות לבחון אותה,הוא מעולם לא הבין קודם את תיאורה של פייפר לגביה, אך עכשיו כשראה אותה כך, הבין, הוא הבין למה קראה לריינה פשוט רומית."היי, את יודעת המסיבה נמצאת בפנים" אמר ליאו
"אני כמעט בטוח כי מנהיגים חייבים להופיע שם"אמר ונשען על גזע העץ הקרוב"ולמה אדון ליצן אינו נמצא שם?"שאלה ריינה וסובבה את פניה אליו, הבעת פניה הייתה מסיכה מושלמת חוץ מאשר השבילים אשר הדמעות חרשו מתחת לעיניה "היי, את בסדר?"
שאל, בקולו נשמע הדאגה. היה ברור כי ריינה היא אחת מן האנשים החזקים בעולם ואם היא בורכה, סימן שדבר רציני קרה..
"הכול בסדר"היא אמרה קולה קריר "ריינה "מקווה כי תרים את מבטה אליו, אך היא לא עושה זאת "ברור שכלום לא בסדר" הוא אמר וגלגל את עיניו "נו, קדימה תספרי לי" אמר והתיישב לידה
"אתה לא תבין" היא מלמלה "ולמה אני לא אבין?"
שאל הפעם הבעת פניו היא זאת שהיית קפואה
"משום שאתה ליאו, אצלך הכול בסדר, אתה תמיד זה עם הצחוק הכי חזק והחיוך הכי גדול"היא אמרה בשקט, ביום רגיל, הוא היה מוחמא מכך שנערה כמוה שמה לב אליו, אך הוא לא אהב את העובדה כי היא תופסת אותו כמישהו לא רציני, כסתם איזשהו שטותניק "תגידי"אמר ועצר לשנייה בוהה בשמיים"חשבת פעם שאני צוחק יותר חזק מכולם כי זאת הדרך היחידה בה אני יכול להשתלב?
חשבת שאולי החיוך שלי גדול יותר משל כולם בשביל שאיש לא יחשוב שאני בעצם תקוע כול כך עמוק שהסיכוי להציל אותי נעלם לפני שנים? חשבת פעם שאולי, רק אולי, הומור הוא דרך להחביא את כול הדברים הרעים בחיים?"קולו היה רגיל, כאילו כרגע אמר לה כי הוא אוהב ימים גשומים "אני מצטערת" מלמלה ריינה
"לפעמים אני פשוט שוכחת לחשוב לפני שאני אומרת משהו"
לחשה"לא, אני הוא זה שצריך להתנצל, לא הייתי צריך להגיב ככה" אמר ליאו וקם ללכת "אני פה כי המסיבות הללו גורמות לי להרגיש בודדה" אמרה"מה?"שאל ליאו ונעצר"אני פה, בגלל שמסיבות גורמות לי להרגיש בודדה"היא אמרה ושפשפה את זרועותיה כאילו מתוך קור. "אז, את רוצה שאני אשאר?"שאל בזהירות"זה יהיה ממש נחמד מצדך" היא אמרה ותלתה בו עיניים מלאות תקווה
"בסדר" אמר והתיישב לידה, ממש לפני שפת הצוק
"את יודעת, מצת לעצמך חתיכת מקום להתבודד בו"
אמר ליאו "כן, כנראה"אמרה והתקרבה אליו מעט, מספיק בשביל להניח את ראשה על כתפו, הוא לא אמר דבר רק חייך.