לב של אש- פרק 2. (מוקדש לפרסי)

"היום משחקים תפוס את הדגל" הכריז הקנטאור. "מה זה 'תפוס את הדגל'?" לחאתי ללי "תשאלי את סנאה, מביתן הפייסטוס, מאוחר יותר." לי הצביע על ילדה משולחן הפייסטוס. זאת היתה סנאה. על הפנים שלה היתה צלקת גדולה מאד. בניגוד לשאר, סנאה נראתה נחמדה, וגם שאר חבריה וחברותיה. הם היו גדולים, ושריריים. כמוני. על השולחן שלנו עמד נר, הבטתי בו וחשבתי שאני רואה דמות. זה היה אדם, לבוש בסינר מכונאים. הוא הביט בי וחייך. נדמה היה לי שהוא אומר : "שלום, בת.". נענתי את ראשי והדמות נעלמה. במהלך המשחק, שיחקנו עם בני הפייסטוס, אתנה, אפולו ועוד כמה חברה. מיקמו אותי ליד אגרוף זאוס עם בני הפייסטוס. התמקמתי לייד סנאה. ושאלתי אותה שאלה :"מה עושה פה גיזת הזהב? ומה עושה עץ האורן הזה?" סנאה חייכה אליי וסיפרה לי את כל הסיפור על העץ והגיזה. "אז, איפה טאליה עכשיו?" שאלתי, ומיקדתי את עייני בנקודה אחת, שמעתי תזוזה. "טאליה, הצטרפה לציידות ארטמיס." סנאה הביטה בקבוצת כוכבים, שנראתה כמו נערה, רצה בקשת דרוכה בשמיים. לי, מהביתן שלי חזרה, מנופפת בדגל של הירבים שלנו. "ניצחנו!" שמחה סנאה השעה הייתה 9:00 בערב, זה היה הזמן לחזור לביתנים. כשישנתי ראיתי את אותו האדם והוא אמר בקול בס עמוק ורועם, וזקנו בער בלהבות: "אנדראה, קומי!" הוא אחז על כתפו נשר מתכת גדול. את היא בתי, אנדרה, קומי!". האיש נענע אותי וקרא "קומי!" פקחתי את עייני, זה לא היה האיש שנענעה אותי, זאת היתה לי. "קומי אנדי!" לי נענעה אותי שוב ואני קראת "אני ערה, אני ערה!" לי הפסיקה לנענע אותי ואמרה "צאי להסתובב. את כבר מכירה את המחנה, לכי." קמתי מהמזרן והתרחצתי. הסתרקתי, התלבשתי, ויצא תי החוצה. בדרכי, חלפתי על פני ביתן הפייסטוס. ראיתי את סנאה משליכה כמה חתיכות מתכת לעברי. סנאה נופפה לעברי וקראה: "היי, אנדריאה, את נראת כמו אחת משלנו, נסי להרכיב מזה משהו!" הבטתי בפיסות המתכת, והתחלתי לשק בהן. אחר כמה דקות, בניתי מהן חיפושית קטנה. לחצתי קלות על הבטן שלה, והיא החלה לעופף. "אני יקרא לך…" החיפושית נענעה את מחושי הארד הקטנים שלה בציפייה. "דניאל." החיפושית ביצע היפוך גדול באוויר לאישור. סנאה ניגשה אליי וקראה: "את אחת משלנו. ברוכה הבאה." לרגע, הבזיקה במוחי דמותו של האיש מחלומי, עכשיו אני בטוחה. זה היה הפייסטוס. אבי.