לא כל הנוצץ זהב – פרק 98

כאב לי הראש. הגוף שלי צרח בכאב. האוויר היה קר, ומארק הרגע סגר עסקה עם הגורגונות.
אריק ריפא אותי עד כמה שיכול עוד בתיאטרון ואז כששמענו את אנשי הביטחון, הבנו שהגיע הזמן להסתלק.
התחלנו ללכת ברחבי שיקגו, חולפים על פני מקומות שבכל מקרה אחר הייתי מתלהבת מהם. עכשיו הייתה לי בחילה משונה.
"אתה… סגרת עסקה…" התחלתי בהיסוס.
"עם גורגונה. כן, לילי, בפעם האלף, סגרתי עסקה עם מפלצת," מארק נשף בכעס והעיף בי מבט עצבני. "למה את ממשיכה לחזור על זה?"
אולי בגלל שהן תכננו להרוג אותי ואת אריק ולשלוח אותך לאיזה בוס מרושע, ואז אתה באת ו-בום! הן נחמדות. חשבתי בכעס והבטתי במארק במבט זועם, אבל שמרתי על שתיקה.
מארק בחן אותי כאילו ידע מה אני חושבת, אבל הייתי נחושה לא להסיט את המבט ראשונה. אריק לעומתנו, הביט בשמש השוקעת.
"אנחנו חייבים להתקדם מהר יותר," הוא מלמל והביט במארק.
קצת נפגעתי. חשבתי שהוא יפנה אליי, אבל לא. מארק היה בראש סדר העדיפויות, לילי ג'ונסון במקום השני. כמו תמיד.
"אני מודע לזה," מארק אמר והביט סביבו בחיפוש אחר מקום טוב לעצור בו ללילה.
"אז… למה סגרת את העסקה עם הגורגונות?" שאלתי שוב. אני מניחה שזה היה הדבר היחיד שיכולתי לומר, לא ידעתי מה שני אלו עשו לפני שבאו לעזור לי, ועדיין הייתי קצת בהלם מהעובדה שלבחור אחד היה כל כך הרבה כריזמה כדי לגרום לשתי מפלצות מחרידות להפוך לסוכנות כפולות ולעזור לנו.
מארק גנח.
"בחייך, לילי, את לא שותקת מדי פעם?" הוא שאל והמשיך להתקדם.
אני ואריק צעדנו מאחוריו בשתיקה מביכה.
"אוקיי, אז – "
"לילי, אני נשבע שאם תשאלי אותי עוד שאלה אחת על הגורגונות או העסקה, את תחטפי מכות," מארק אמר בכעס אבל לא הסתובב כדי להביט בי.
"וזה, כמו שכולנו זוכרים, משהו שאין לך בעיה לעשות," מלמלתי בשקט כשהמשכתי להשתרך מאחוריו.
פשוט הרגשתי איך מארק מגלגל עיניים ואז צעדיו הפכו מהירים אפילו יותר.
"הוא לא נח לרגע?" שאלתי את אריק.
אריק בהה בגבו של מארק רגע ארוך לפני שענה.
"קשה לו. את צריכה לנסות להבין את זה,"
"הוא בסך הכל איבד את הדרקון שלו, ואנחנו גם ככה הולכים להשיג אותו בחזרה," אמרתי.
"אנחנו לא מ-ש-י-ג-י-ם את אוט, הוא לא סתם איזה… איזה קלף נדיר של פ.צ. ניטרה!" מארק אמר בכעס.
הבטתי באריק בשאלה.
"קבוצת כדורגל," אריק הסביר. "היא משחקת בליגת העל של סלובקיה,"
"ויש לכם קלפים שלהם?" שאלתי.
"זה כמו… לא יודע, יש סוג של… המ…" אריק כיווץ את מצחו. "לא מגזין, אבל…"
"עיתון?" הצעתי.
אריק הניד בראשו.
"חוברת?" שאלתי שוב.
"כן. כן, חוברת," אריק הנהן. "אני שונא את זה שאני לא יודע מספיק טוב אנגלית,"
"זה בסדר, תמשיך," ביקשתי.
"טוב, אז יש חוברת כזאת שאם אוספים את כל הקלפים של כל שחקני הקבוצות ומדביקים אותם במקום שלהם, אפשר לזכות בפרסים מגניבים,"
"פעם בגלל חוברת כזאת זכינו בזוג כרטיסים למשחק," מארק נזכר וחייך אל אריק בנוסטלגיה.
"זה היה המשחק הכי גרוע בעולם," אריק צחקק בהנאה.
חייכתי כשהבטתי בשני אלו, שהתחילו להעלות זיכרונות מצחיקים.
"הנה, זה נראה בסדר," מארק הצביע לעבר פינה צדדית של רחוב.
זאת הייתה סמטה רגילה למדי. היא מוקמה בין שני בתי אבן נמוכים שגגותיהם היו עשויים מעץ ישן ומתפרק. אז שלושתנו נעצרנו והתיישבנו על האדמה הלחה של הסמטה. תודה לאלים.
"אז… מי מכם רוצה לשמור קודם?" שאלתי והבטתי במארק ואריק. הם דיברו עכשיו בסלובקית על משהו שהנחתי שהוא משחק הכדורגל שגרמתי להם להיזכר בו. כיוון שלא ממש היה אכפת לי מי מהם ישמור קודם, נכנסתי אל שק השינה שלי ועצמתי את עיניי.
"לילי?" זיהיתי את הקול הזה. זה היה הקול של אריק.
פקחתי עיניים והתיישבתי. אריק הביט בי במבט… משונה.
"היי אריק," מצמצתי והבטתי בו.
האוויר היה קריר ובבירור חשוך. זאת כנראה הייתה שעת לילה מחרת.
"אני… מצטער שאני מעיר אותך פשוט…"
"החלפת משמרות?" שאלתי והתיישבתי.
אריק הנהן.
"זה בסדר, לך לישון," מלמלתי כשהוא נכנס לשק השינה שלו.
משהו גרם לי לשלוח יד וללטף את השיער שלו. כמו שעושים לילד קטן וחמוד שנכנס למיטה.
אריק הרים אליי מבט, העיניים שלו כבר היו מזוגגות והבנתי שעוד רגע הוא יירדם.
"לילה טוב, אריק," מלמלתי כשהסטתי שיער מהמצח שלו.
הוא עצם את עיניו וחייך חיוך מתוק. ואני התחלתי את משמרת הלילה שלי.