לא כל הנוצץ זהב – פרק 88

משהו השתנה בי מאז אותו לילה. הפסקתי להיות מרירה כל כך. משהו בי נפתח.
אני חושבת שהשיחה עם אבא שלי פשוט הוציאה לי את כל המרירות מהחיים, עכשיו כשהבנתי למה לא ראה אותי. הוא ניסה להגן עליי, הוא לא ניסה לדחות אותי. הוא אמר שהוא אוהב אותי.
כשהתעוררתי בבוקר גיליתי שאריק שכב לידי ובהה בי.
ניסיתי לא להסמיק כשמיקדתי בו את מבטי.
"בוקר טוב," מלמלתי בשקט והסטתי שיער מעיניי.
"בוקר טוב," הוא חייך.
אריק נעמד על רגליו והושיט לי את ידו כדי שאוכל לקום.
"אז כמה זמן אתה כבר צופה בי ככה?" שאלתי.
אריק הסמיק טיפה, מה שגרם לי לשעשוע. צחקקתי.
"את יפה כשאת ישנה," הוא אמר להגנתו.
"אני גם פחות רועשת, הא?" שאלתי, מתגרה בו.
"היי, מעולם לא אמרתי שאת- !" אריק נעצר, ומבט המום עלה על פניו.
"מה?" שאלתי.
"את צחקת. על עצמך," הוא אמר. "מי את ומה עשית ללילי ג'ונסון?"
פרצתי בצחוק.
"אני בסדר, ואני עדיין אני," אמרתי וברגש פתאומי כלשהו חיבקתי את אריק.
"הבוקר הזה נראה נהדר. שום דבר לא יכול להרוס אותו," אמרתי בחיוך כשאריק בהה בי בהפתעה.
"משהו בהחלט לא בסדר אצלך," אריק קבע.
"יכול להיות שקצת השתגעתי," הודיתי בחיוך.
העפתי מבט אל החבילה שהייתה ליד התיק שלי. גם אריק הביט לשם.
"זה היה לידך כשהחלפנו משמרות בלילה," אריק הזכיר לי. "אבל לא הסכמת אפילו להראות לי מה זה,"
"אה, זה בשבילך," אמרתי. לרגע שכחתי מהמתנה של אריק מאביו. "זאת חבילה מאבא שלך,"
"אבא שלי?" אריק כמעט נחנק. הוא בהה בי רגע ארוך. ואני תהיתי כמה ואילו סודות אריק מחביא.
"טוב, זה מה שאבא שלי אמר," אמרתי.
סיפרתי לו על מה שקרה אתמול בלילה, כשגמרתי, אריק חייך אליי חיוך מאושר.
"אני שמח בשבילך שהשלמת איתו," הוא אמר.
"גם אני שמחה," אמרתי.
"אז מה דעתך שנגלה מה אבא שלי שלח לנו?" אריק שאל.
שנינו הבטנו בחבילה.
"יש רק דרך אחת לגלות," אמרתי והגשתי את החבילה לאריק.
אריק פתח את החבילה והביט פנימה. הוא נאנח בהקלה והחזיר לי את החבילה.
היה שם בקבוק נקטר, כמה שקיות אטומות עם אמברוסיה, אוכל, וכמה דרכמות זהב שבהחלט יכולות לעזור לנו.
"אבל…" כיווצתי את מצחי. "זהו? זה הכל?"
אריק משך בכתפיו.
"למה את מצפה?" הוא שאל, כמעט באדישות. "זה לא שציפיתי למשהו גדול או –"
התיישבתי על האדמה והתחלקתי לפרוק את החבילה. הרמתי מבט כשהרגשתי את מבטו של אריק נח עליי.
"מה?" שאלתי.
"מה את עושה?" הוא שאל.
"פורקת את החבילה לתיק שלך," עניתי ולקחתי את התיק שלו מהרצפה לידי. תוך רגע התחלתי להעביר את תכולת החבילה לתיק של אריק. אחרי שהעברתי את הדברים העיקריים ניערתי את החבילה.
"מה את עושה עכשיו?" אריק שאל והתיישב לצידי.
"רק… בודקת משהו," מלמלתי כשקרעתי את האריזה.
משהו נפל על האדמה. זה היה עשוי פלסטיק, בגודל של עיפרון אולי, והקצה האחד שלו היה מחודד.
"עט?" שאלתי. ואכן, החזקתי עט פשוט למדי בצבע כחול בידיי.
"אבל למה שאפולו ייתן לך סתם עט?" שאלתי אחרי שבחנתי את העט.
הבחנתי בעובדה שבצד השני, איפה שאמור להיות כפתור שכשלוחצים עליו יוצא דיו, היו שלושה כפתורים קטנים: אחד בצבע לבן, אחד בצבע כחול, והאחרון באדום.
"היי אריק, תראה את זה," אמרתי והבטתי בכפתורים.
"איזה קטע…" אריק מלמל.
"איזה קטע?" שאלתי, מבולבלת.
"לבן, כחול ואדום, אלו הצבעים של דגל סלובקיה," אריק הסביר כשראה את המבט הסתום על פניי.
"מעניין מה הכפתורים עושים," אמרתי והושטתי לאריק את העט.
אריק לחץ על הכפתור הלבן- והעט המקורי נחשף.
"טוב, אז קיבלת עט," אמרתי.
אריק עבר ללחוץ על הכפתור הכחול- במקום החור של העט הופיע שם פנס קטנטן, אבל שהאיר טוב.
"שימושי," הערתי ופניתי לעבר הכפתור האחרון.
"אז… מה מסתיר הכפתור האדום? הישארו איתנו ותגלו. פרסומות וכבר חוזרים," אריק אמר בקול של שדרן מקצועי.
בהיתי בו לפני שפרצתי בצחוק. והוא צחק איתי.
"טוב, זה היה אחד טוב," הודיתי.
"אבל עכשיו אנחנו ממש רוצים לדעת מה הכפתור עושה," אריק הנהן.
"אז הנה, חזרנו מהפסקת הפרסומות, בואו נגלה!" אמרתי בחיקוי של שדרן בעצמי, אבל לי זה נשמע פחות מוצלח משל אריק.
ולמרות זאת הוא חייך ואמר: "בואי נגלה,"
אריק לחץ על הכפתור האדום ומתוך העט פרצה הולוגרמה של מפה. על המפה היה מסומן המיקום שלנו, ושתי נקודות: נקודה זהובה ונקודה אדומה.
"אריק, תראה," הצבעתי על מתחת לנקודה הזהובה.
"כתוב שם משהו, ביוונית," אריק אמר, מופתע, וקרא בקול: "גן ההספרידות,"
העפתי מבט בנקודה האדומה ועיניי נפערו כשקראתי את הכתוביות.
"אריק,"
"כן?"
"אני חושבת שאני יודעת איפה לחפש את מארק," אמרתי, והצבעתי על הנקודה האדומה.