לא כל הנוצץ זהב – פרק 84

תזאוס זימן סוסים ואז פנה ללטף את הפגאסוס שלו. ככה הוא כמעט נראה… פגיע.
"את יודעת," אריק מלמל ברגע שהפגאסוס שלי נעמד מולי. "תזאוס הוא הבן של פוסידון,"
בהיתי באריק.
"ו…?" שאלתי בהיסוס.
"פוסידון. מלך הים, מרעיד האדמה, בורא הסוסים," הוא הדגיש את זוג המילים האחרונות.
בהיתי בו רגע ארוך לפני שקיללתי את עצמי.
"בחיי, אני כזאת אידיוטית!" הוספתי והעפתי מבט לעבר תזאוס שכבר ישב על הפגאסוס שלו.
"מה אנחנו עומדים לעשות?" אריק שאל.
בלעתי רוק.
נשבעתי בסטיקס. זאת שבועה שאי אפשר להפר אותה. אם אפסיד…
"אין לי ברירה," עניתי באיחור. "אני אתמודד מול תזאוס,"
"אבל – "
"אתם בכלל לא מוכנים!" תזאוס נשמע מאוד לא משועשע, הוא הביט באריק במבט חמוץ.
"אני מוכנה," עניתי ועליתי על הפגאסוס.
"ומה עם החבר שלך?" תזאוס שאל.
"אריק?" שאלתי והבטתי באריק ואז בתזאוס. "מה איתו?"
"גם הוא משתתף כמובן," תזאוס נשף כאילו הוא ממש מתבייש בנו. "בחייכם, מרוץ סוסים צריך להתקיים עם שני אנשים, הרוכב והמגן,"
"המגן?" שאלתי בהטיית ראש.
באותו הרגע התגבשה מרכבה מאחורי הפגאסוס שלי ונרתמה בכוחות עצמה אל הפאגסוס.
"קדימה, תיכנסו אליה שניכם, נראה שאני אצטרך ללמד אתכם הכל," תזאוס נשמע משועמם.
התחלתי לחשוב בקדחתנות. חייבת להיות לתזאוס נקודת תורפה, משהו שנוכל להשתמש בו נגדו.
"אתה יודע, תזאוס, במחשבה שנייה…" התחלתי.
"לא ולא. אנחנו נתחרה במרוץ סוסים. לא תוכלי לשנות את זה," תזאוס חתך אותי.
"אה, אני מבינה… פשוט תהיתי אם לא היית מעדיף… לא, לא, כמובן שלא," אמרתי, כאילו ממלמלת לעצמי. הבנתי שהתוכנית להילחם בחרב לא תלך, גם תוכנית של מרוץ סוסים תוביל אתנו לאבדון בטוח, אבל אולי היה משהו שיכולתי לעשות.
"הייתי מעדיף מה?" קולו של תזאוס הפך סקרן.
"הו, לא, ברור שלא תרצה לעשות את זה," אמרתי בזלזול. "הרי אתה נלחם רק בקרבות שאתה בטוח שאתה מנצח בהם, לעולם לא היית מסכים להילחם בקרב שאני חשבתי עליו,"
עיניו של תזאוס הצטמצמו.
"האם עלה בדעתך אתגר אחר?" הוא שאל.
"למען האמת, דווקא כן," עניתי, כמעט בשעמום.
"ובכן…?" תזאוס שאל. בוהה בי. ידעתי שסקרנתי אותו, אבל עכשיו הייתי חייבת לבחון את עצמי, האם אצליח לגרום לו להסכים לזה.
"מה דעתך על זה: אתה תשתמש בפגאסוס שלך. רק בפגאסוס שלך," הגדשתי. "ואני אשתמש בכלי רכב אחר,"
"איזה מן כלי רכב?" תזאוס שאל.
העפתי מבט במסלול שבו עמדנו, ואז ראיתי את זה, זה בהחלט עמד שם. קצת מיושן, אבל נראה לי שיכולתי להתמודד איתו.
"חשבתי על כלי רכב לא מיוחד, משהו שממש לא ישתווה לכוחו של הפגאסוס שלך," אמרתי.
תזאוס הרהר במה שאמרתי.
"על איזה כלי רכב חשבת?" הוא שאל.
חייכתי בליבי, ידעתי שהוא יסכים.
"מכונית," הצעתי.
תזאוס הניד בראשו.
"בסדר גמור, בואי נתחרה,"
****
"את בכלל יודעת לנהוג במכונית?" אריק שאל בהיסטריה קלה כשעבדנו על השיפוצים של המכונית.
לא האמנתי שתזאוס בזמנו היה חצוי חכם. זה היה כאילו הזמן שחק אותו ואת המחשבה שלו לגמרי. במקום להרוג אותי ואת אריק על המקום עם החרב שלו, הוא הסכים לאתגר, ואז הסכים לאתגר שיכול להכריע את המצב לטובתי. אם רק אצליח לתקן את המכונית. וזה עוד משהו- למה תזאוס בכלל נתן לנו זמן לתקן את המכונית? עד כמה מטופש ויהיר יכול להיות חצוי אחד?
"מכוניות מתנגשות נחשבות?" שאלתי בזהירות.
טיפלתי בעוד כמה חלקים שהיה צריך לחזק.
התפללתי לאל הפייסטוס, מלך המכונות הנוכחי, שיעזור לי.
"לעזאזל, לילי!" אריק שאג ומיהר להנמיך את קולו. "זו מכונית אמיתית! את לא יכולה פשוט.. כלומר זה… זה מסוכן!"
"נלחמנו בקיקלופים, במפלצות ובעוד כל מיני דברים. ודווקא זה הדבר שמדאיג אותך?"
"כן! כלומר… אוף," הוא נאנח וחיזק את הבורג האחרון.
"רק תשמרי על עצמך, בסדר?" הוא שאל. בעיניו היה מתח מוזר.
"בטח," מלמלתי.
תזאוס הביט לעברנו, נראה שהסבלנות שלו נגמרה.
"אז אתה מוכן?" שאלתי.
"הכי מוכן שאצליח להיות," אריק אמר.
זה היה רכב מרוץ יחסית חדש, דגם של שנת 2007, בצבע אדום ולבן. כשבדקתי אותו ראיתי שהוא דווקא יכול להגיע למהירות די גבוהה והגלגלים שלו במצב טוב מספיק כדי להתמודד עם עוד אתגר. אריק התעקש לצייר על צד המכונית נעליים עם כנפיים- לכבוד הרמס.
ירדתי מתחת להגה ובמהירות חיברתי כמה חוטים, ממש כמו בסרטים, החוטים העלו ניצוצות והמנוע חזר לחיים. הצלחתי להתניע את המכונית.
"תודה להפייסטוס ושאר האלים," מלמלתי.
התיישבתי במכונית המרוץ והבטתי באריק. לא הייתה לי קסדה, ולא היה למכונית הזו גג.
"בהצלחה," הוא אמר.
"תודה," אמרתי. "אה, ולמקרה שאני אתרסק על המסלול ואמות,"
הושטתי לאריק את התיק שלי. הוא לקח את התיק ואחז ביד שלי.
"את לא תמותי, אני לא ארשה לך," הוא אמר, והביט לתוך עיניי.
הנהנתי ואז הסטתי את מבטי. תזאוס הביט בי בקוצר רוח.
לחצתי על הגז ונסעתי באיטיות אל תזאוס, זה הרגיש כמו נסיעה במכונית מתנגשת, רק שבמקרה הזה, אם אני אתנגש במשהו אני עלולה למות מהפגיעה.
נעמדתי בקו ההתחלה. תזאוס ניצב על הסוס שלו, זקוף, החרב שלו הייתה הנדנו שהיה חגור אל מותניו. תהיתי מה יקרה אם הוא יחליט לנקב את הגלגלים של המכונית.
הייתי נמוכה ממנו, טוב ברור, הפגאסוס שלו היה ענקי ומפחיד. תהיתי אם אני עומדת למות עכשיו. טוב, אם אני לא אנצח אני בכל מקרה אמות. השאלה ממה: מהתנגשות במשהו, או מהחרב של תזאוס.
"החבר שלך יכול להזניק," תזאוס אמר בנדיבות. "אחרי שאנצח ואהרוג אותך, אהרוג גם אותו,"
לקחתי נשימה עמוקה. אם התוכנית שלי תצליח היחיד שימות יהיה תזאוס.
"היכון, הכן," אריק צעק והביט בי בחרדה. "צאו,"
הפגאסוס של תזאוס צהל ופתח בריצה-ריחוף. אני לחצתי על הגז ופתחתי בנסיעה.
המסלול היה עגול. הרגשתי זיעה קרה נוטפת במורד גבי בעת שהחזקתי בהגה, כשהמכונית מאיצה, והתקרבתי לפנייה הראשונה. מולי עמד קיר הלבנים שמעליו היו מושבים לאנשים, הרגשתי כאילו קפאתי, לא הצלחתי לפקוד על עצמי להסיט את המכונית הצידה.
"לילי!" אריק צעק במכשיר הקשר שמצאנו במכונית. "שמאלה! עכשיו!"
עיניי נפערו, יצאתי מהקיפאון וסטיתי בחדות שמאלה.
המכונית חרקה ואני הוטלתי לאחור. נעצרתי על המסלול, תזאוס שהיה לפני צבר תאוצה.
"לילי, תמשיכי לזוז!" אריק צעק.
לחצתי שוב על הגז ונסעתי במהירות. אריק צעק לי פקודות, עשיתי כמו שאמר והגברתי את הקצב.
כמעט הגעתי אל תזאוס כשהפגאסוס סטה בחדות ולא נתן לי לעקוף אותו.
סיננתי קללה וניסיתי לעקוף מימין. איכשהו הצלחתי להגיע לקו של תזאוס.
הוא הביט בי בהפתעה.
קו הסיום היה במרחק של מאתיים מטר מאיתנו.
"היי, תזאוס!" צעקתי.
תזאוס הביט לכיווני.
"מבזק חדשות: מכונית מרוץ הרבה יותר מהירה מסוס," אמרתי. "בדיוק בגלל זה אומרים שלמכונית יש כמה וכמה כוחות סוס. כי היא מהירה פי כמה!"
האצתי במאה המטרים האחרונים. תזאוס רדף אחריי, אש ניצתה בעיניו.
הבטתי במראה האחורית כדי לבחון את תזאוס- טעות. שני דברים קרו אחד אחרי השני: הבחנתי בתזאוס ששלף את החרב שלו וכיוון לעבר הגלגלים שלי. מיהרתי לסטות ימינה, ושכחתי לגמרי מהעובדה שיש שם קיר לבנים. תזאוס זרק את החרב שלו, שננעצה באחד הגלגלים שלי בדיוק רב.
המטרים האחרונים. חשבתי. שנייה לפני שהתנגשתי בקיר.
צעקתי, אני בטוחה. אבל הכל היה מטושטש. אפילו עכשיו, כשאני מנסה לשכתב את מה שקרה, העניין מעורפל. אריק אמר שנכנסתי בקיר וסטיתי במסלול, הסוס של תזאוס נבהל ותזאוס נפל מהפגאסוס המשתולל. המכונית שלי חצתה את קו הסיום ראשונה, זה למה תזאוס לא חיסל אותנו. אבל המכונית העלתה אש מהגלגל והצד הימני שלה היה מעוך לגמרי.
הדבר האחרון שזכרתי, וזכרתי בוודאות ולא בטשטוש, היה אריק שהוציא אותי מהרכב במהירות ועזר לי להתייצב על הרגליים. ואחר כך העולם החשיך סביבי.