לא כל הנוצץ זהב – פרק 74

אז נכון שלא הייתי אמורה להקשיב לשיחה בין מארק לכירון כי הוא אמר שזה משהו פרטי, אבל לא יכול להיות שמארק באמת חשב שאני כזאת נחמדה עד שאני לא אקשיב לשיחה, נכון?
בכל מקרה, הצמדתי את האוזן לדלת הקרון והקשבתי, וכשהבנתי שכירון ניתק את הקשר מיהרתי להעמיד פנים שאני עסוקה בציפורניים שלי.
"אז מה כירון רצה?" שאלתי בתמימות.
"לא משהו שאת חייבת לדעת עליו," הוא אמר ונתן לי להיכנס.
"אריק עדיין לא התעורר," הערתי כשהתיישבתי במקום פנוי מול מארק. אריק ישב בשורה לידנו ונמנם.
"הוא ישן הרבה בזמן האחרון," מארק הסכים. "זה לא ממש מתאים לו,"
"במחנה לימדו אותנו שיש אלים שמתגלים דרך חלומות. אולי הוא ישן ומחכה לשמוע מאבא שלו," מלמלתי.
"את חושבת?" מארק שאל ובהה בחבר הכי טוב שלו.
"מי יודע, אולי הוא מדבר איתו ממש עכשיו," הערתי.
"אז האלים מתגלים גם בחלומות," מארק אמר. "מה עם חצויים?"
"חצויים?" שאלתי בהפתעה והפנתי את מבטי אל מארק. "על מה אתה מדבר?"
"חצויים. בחלומות. הם יכולים להתגלות?"
"תראה, מארק, רק כי חלמת פעם אחת על לוק –"
"זה לא היה רק פעם אחת!" הוא מחה.
"אז פעמיים-שלוש," התפשרתי.
"תראה, החצויים האלו שאתה רואה: פרסי, לוק…" אמרתי. "הם כולם מתים,"
"אז?" הוא שאל והרים גבה.
"אז אל תיקח ברצינות כל מה שהם אומרים," הבהרתי.
"אבל לוק צדק בנוגע למחסן הזה של הרמס," מארק התעקש. "זה כנראה אומר משהו,"
"נו באמת, לא יכול להיות שאתה חושב שלוק שולח לך סימנים," אמרתי בציניות וגלגלתי עיניים.
"מי יודע? אולי הלוק הזה מנסה לעזור לנו, הוא גם עבר את המסע הזה, אחרי הכל." מארק אמר בהתלהבות גוברת.
"אתה חי בסרט, מארק. סרט ממש גרוע," אמרתי.
"ואם לא אכפת לך," הוספתי. "אני מעדיפה שהאלים וגם החצויים המתים יישארו בצל שלהם ולא יתערבו אצל החצויים שחיים."
"מישהי ממש פסימית," מארק הרהר בקול. "ואת גם ממש צינית, את יודעת?"
משכתי בכתף.
"ככה גדלתי," אמרתי. "זאת ההתנהגות שאני רגילה אליה. אמא שלי -"
נשכתי את הלשון. דברתי מספיק בעבר על אמא שלי.
להפתעתי, מארק הניח יד על הברך שלי והביט לתוך עיניי.
"את יכולה לספר לי, לילי," הוא אמר. "אני מבטיח שלא אספר לאף אחד. אז אם את מרגישה שאת רוצה לדבר על זה עם מישהו…"
הסטתי מבט והבטתי מחוץ לחלון.
"לא תודה," אמרתי בקול שקט.
האמת היא שהמחווה נגעה לליבי. אף אחד אף פעם לא הציע לי אפשרות לדבר איתו.
לאט-לאט התחלתי להרגיש שאני נקשרת אל מארק. והייתה לי הרגשת ממש לא טובה בנוגע לזה, כי גם ככה נקשרתי אל אריק. ורק מזה שאני נקשרת לאריק פחדתי עד מוות. אז מארק?
"מארק?" שאלתי פתאום.
"מה?" הוא השיב והביט בי.
"מה הבעיה בינך לבין אבא שלך?" שאלתי.
לא ציפיתי לתשובה. למעשה, חשבתי שמארק יגיד משהו על כמה שאני חוצפנית ומתערבת ושאני לא אמורה לדחוף את האף לעניינים שלא שלי. ולכן הופתעתי כהוגן כשהוא אמר: "אנחנו לא מסתדרים."
"זה בגלל שהוא מאמין שרצחת את אמא שלך?" שאלתי בשקט.
הוא בהה בי.
"איך את יודעת?" הוא נשמע מופתע לחלוטין.
"סיפרת לי, זוכר?" אמרתי והוספתי: "אני מצטערת עליה, דרך אגב,"
"לא הכרתי אותה," הוא מלמל. "אני לא יודע אם אני אמור להרגיש עצב,"
"אתה אף פעם לא עצוב?" שאלתי. "על שלא הכרת אותה?"
"את היית עצובה לפני שאבא שלך דיבר איתך?" הוא שאל בכנות והביט בי.
"לא עצובה. יותר… מתוסכלת מהמחשבה שלא אראה אותו,"
"זה פחות או יותר אותה הרגשה," הוא מלמל. "תסכול. ואשמה."
בהיתי בו.
"אתה בטח לא מתכוון לומר שאתה מאשים את עצמך במוות שלה," אמרתי.
"למה לא?" הוא שאל. "אם לא הייתי נולד היא הייתה בחיים עכשיו,"
"מארק," הנחתי יד על הברך שלו. "אל תאשים את עצמך במה שקרה. זה יהיה מטורף מצידך לעשות דבר כזה,"
הוא מלמל משהו לא מובן והסיט מבט.
הבטתי באריק, ולהפתעתי גיליתי שהיה ער, ונעץ את המבט שלו ביד שלי, שהייתה לפני רגע על ברכו של מארק.
"בוקר טוב, היפיפייה הנרדמת," מארק הקניט אותו בחיוך והתיישב מולו.
אריק מצמץ כאילו רק הרגע התעורר וחייך אל מארק.
"בוקר טוב," המבטא הסלובקי שלו היה חמוד.
בדיוק נכנסנו לתחנת עצירה וחיכינו שהרכבת תוריד נוסעים ותעלה אחרים. בהיתי החוצה מהחלון כשהרגשתי את זה- צמרמורת עברה במורד גבי והעורף שלי סמר. משהו רע עמד לקרות.
עיניי נפערו באימה.
"תתכופפו!" צעקתי וירדתי לרצפה.
מארק ואריק מיהרתי לעשות כמוני לפני שארבעה חרבות ננעצו בחלון הזכוכית של הקרון, ושברו אותה, רסיסי הזכוכית התפזרו על הרצפה.
בקרון התחילה אנדרלמוסיה שלמה, נוסעים צרחו וברחו, אנשים התפזרו לכל עבר. ראיתי שכולם ממהרים לצאת מהקרונות ולברוח לצריף.
מארק התנשף, הרים את הראש ובהה בי.
"מה, לכל השדים, זה היה?!" הוא שאל. עיניו מורחבות מאימה.
"אני לא יוצאת." הודיתי ובהיתי באחד מהחרבות. היא הייתה מכוסה רעל.
ואז שמעתי את זה, קול של אלפי נחשים וקול סמכותי אחד מעל כולם. ובגלל הרעש יכולתי לשמוע רק את הסוף של המשפט: "… תהרגו אותם!"