לא כל הנוצץ זהב – פרק 70

אני אודה ששיתוף הפעולה עם מארק היה מעולה. עבדנו די טוב יחד והסתדרנו אפילו בחיסול האורק המכוער הראשי. אבל אפשר לומר שמארק די הרס את זה כשצחק על הציניות שלי. נו טוב, אי אפשר ליהנות משני העולמות, נכון?
בכל מקרה, רכנו מעל אריק וחיכינו שיזוז, כשזה לא קרה התחלנו להציע רעיונות.
"צריך להנשים אותו, לדעתך?" שאלתי אחרי עוד רגע של מתח.
"את רומזת משהו, לילי?" הוא שאל בגיחוך.
העפתי בו מבט עצבני.
"אולי תפסיק?" אמרתי.
"להפסיק מה?" הוא עשה פרצוף תמים ואם לא הייתי רואה את החיוך השדוני שלו אולי הייתי קונה את ההצגה שלו.
"תפסיק לחשוב שאני רק מנסה להתחיל עם אריק, בסדר?" אמרתי.
"מה שתגידי," הוא אמר בטון לא מתחייב שהבהיר טוב מאוד מה דעתו בעניין.
"אויש, פשוט תשתוק," אמרתי והבטתי שוב באריק.
"זאת פעם שנייה שאת אומרת לי את זה," מארק התלונן.
"אולי זה אומר שכדאי שתתחיל לשתוק?" אריק גנח והתרומם על מרפק אחת כדי לנעוץ מבט בחברו.
"אולי, אבל גם אם אני אשתוק זה לא ימנע ממך לדעת שאני מוביל עלייך," מארק התגאה.
כיווצתי את מצחי.
"מוביל עליו?" שאלתי בבלבול.
"מה?!" אריק התיישר מהר כל כך שזה היה מפחיד כמעט.
"כן. אני מוביל," מארק אישר.
"מוביל במה?" שאלתי.
"בשתי נקודות," מארק ענה ונראה גאה בעצמו.
"לא, לא שוב המשחק הזה!" קרא אריק.
"בעיה שלך! ואני כבר ביתרון של שתיים!" קרא מארק.
"איך שתיים?" אריק דרש לדעת כשנעץ במארק מעט המום.
"אלף, נחטפת על ידי קיקלופים מגעילים, אני הצלתי אותך," הודיע מארק לאריק. "דבר שני, אתה התעלפת בזמן שאני כיסחתי לאורקים את הצורה,"
"זה לא הוגן!" אריק התלונן, "שני המקרים לא היו בשליטתי!"
"יכולת להילחם באורקים." מארק טען.
"אבל – "
"מישהו מוכן להסביר לי?" התפרצתי ודרשתי לדעת.
"אה, ברור," אריק חייך אליי והסביר. "אני ומארק ממש תחרותיים, אז – "
"תדגיש שאנחנו ממש תחרותיים," מארק קטע אותו. "כמו הפעם שהתערבנו מי יכול לעלות על העץ הגבוה ההוא בסוף הרחוב בלי לשבור את הראש, זוכר?"
אריק חייך אל מארק חיוך נוסטלגי.
"איך אפשר לשכוח?" אריק שאל. "שברת את היד ולא הפסקת לצחוק עליי שנגעת בענף האחרון לפני שנפלת."
"אפשר להגיע לעיקר, בבקשה?" שאלתי בחוסר עניין במספר הפעמים שבהם מארק שבר את הידיים שלו. ומסתבר שהיו לא מעט.
"בכל מקרה, זה משחק מטופש כזה שמלווה אותנו: מי שמצליח לעשות משהו שהאחר לא, או לחלופין מצליח לעשות משהו- זוכה בנקודה. מי שיש לו הכי הרבה נקודות אחרי פרק זמן מסוים, מנצח."
"כלומר," אמרתי, מבהירה את העניין. "בשבילכם, המסע הזה הוא חלק ממשחק של 'מי אוסף יותר נקודות כדי להביס את השני'?"
"פחות או יותר," אריק הודה.
"טוב, זה היה עד שחטפו לי את אוט," מארק הרהר. "הם הפכו את זה לאישי עכשיו."
"אז… מה איתי?" שאלתי.
"מה איתך?" שניהם בהו בי במבטים מבולבלים.
"הצלתי את אריק מקיקלופ. עזרתי למארק לכסח אורקים." הזכרתי להם.
"אז…?" מארק נראה מבולבל.
"אז איפה שתי הנקודות שלי?" שאלתי.
אריק חייך ואמר: "בסדר, קיבלת שתי נקודות ומעכשיו גם את חלק מ- "
"היא לא יכולה!" מארק הביט באריק במבט משונה ואז הביט בי במבט מעוצבן. "רק אנחנו משחקים בזה."
"בחייך, מארק," אריק מלמל.
"זה לא הוגן. זה אומר שהיא בתיקו איתי," מארק התלונן.
"אתה תשרוד." הודעתי לו וחייכתי אל אריק.
אריק השיב חיוך משועשע ואז הביט במארק.
"אז שתי נקודות, הא? ועוד לכל אחד מכם. אני אהיה חייב להדביק את התוצאות בקרוב,"
מארק הנהן ברוב חשיבות.
"תישאר מאחור, באבק, כמו צ'כי. מי צריך אותך בכלל?"
"אם לא אני, היית מתחרפן בגלל לילי," אריק הזכיר לו.
הזעפתי פנים.
"מה זה אמור להביע?" שאלתי, קצת נעלבת.
"רק שאם היינו נשארים שנינו לבד כנראה כבר היינו רוצחים אחד את השנייה." מארק אמר והביט בי במבט רציני.
"מה?" שאלתי.
"את לפעמים ממש מעצבנת, זה הכל," אני מניחה שאריק ניסה לתקן את הטעות, אבל הוא רק החמיר את המצב.
הבטתי בו בכעס.
"מעצבנת?" שאלתי. "אני מעצבנת לדעתך?"
מארק נראה כאילו רצה להעיר משהו אבל אני נעצתי בו מבט קשה כדי שישתוק וחזרתי להביט באריק.
"את… טוב, לא תמיד. רק -"
"לא תמיד?!" כבר הייתי ממש עצבנית.
"כלומר, אני…" אריק נראה לחוץ לגמרי והביט במארק בבקשת עזרה.
לא רציתי לרחם עליו אבל מארק התערב ואמר: "בחייך, לילי, את יודעת שלפעמים את ממש בלתי נסבלת. את פשוט צריכה להתמודד עם זה שאני כנראה לא היחיד שחושב ככה."
נעצתי בשניהם מבטים זועמים לפני שהסכמתי להוריד את רמת הכעס.
"אז מכיוון שאסור לי להוביל יותר, כי זה הוביל אותנו למלחמה עם אורקים," אמרתי. "מישהו אחר רוצה להוביל?"
אריק לקח על עצמו את הפיקוד והתחיל ללכת.
"למען האמת," מארק הודה כשצעדנו מאחורי אריק. "את לא כל כך נוראה, ג'ונסון."
ואז הוא הצטרף אל אריק מקדימה.