לא כל הנוצץ זהב – פרק 136

Estonian 27/11/2013 769 צפיות 7 תגובות

אחרי שמארק סיפר לנו מה קרה הייתי באמת מזועזעת. לא יכולתי להאמין שאבא שלי הפך את מארק לאח שלי ועוד רצה להשאיר אותו ככה. זה היה מעשה אנוכי מאוד שיכולתי להאמין שמתאים להרמס, מצד שני, הוא עשה ניסיון השתפרות כשדיבר עם אמא שלי… נכון?
"אז עכשיו אתה סתם מארק?" אריק שאל.
"יאפ,"
"בלי מחשבות משונות על זה שאתה אח שלי?" שאלתי.
"בדיוק," השיב שוב.
"אני אתגעגע אליו," מארק הוסיף אחרי רגע.
אריק ואני הבטנו בו בהפתעה קלה.
"מה?" שאל מארק.
"לא חשוב," השבנו אחרי רגע, ומשום מה גם מארק אמר את זה יחד איתנו.
"ג'ינקס!" מארק אמר. "עכשיו שניכם חייבים לשתוק,"
אני ואריק הבטנו בו במבטים כועסים לכאורה, אבל לא היה לנו באמת אכפת.
"עכשיו בואו נלך לחפש את אוט, בסדר?" מארק שאל ורץ לעבר הגן בו השארנו את אוט.
אני ואריק חייכנו והתחלנו לרוץ אחריו בעצמנו, עד שהגענו לשם מארק כבר חיבק את אוט וליטף אותו באהבה גלויה.
"היי, אריק, לילי, לא תאמינו מה," מארק אמר.
"מה?" שאלתי.
"אוט אמר שכשהיינו בפנים הוא פגש עוד דרקון, אבל דרקון מאולף, עם רוכב והכל," מארק השיב בהתרגשות.
"מה אתה אומר, בעצם?" אריק שאל בהבעה מבולבלת.
"זה אומר שיש עוד רוכבים, שהם לא נעלמו," מארק השיב בלהט. "זה אומר שאני ואוט נוכל להצטרף לאיזו מושבת רוכבים ולחיות שם עם כולם ו-"
הוא נעצר והביט באריק. המבט שעל הפנים שלו שבר לי את הלב. הוא נראה כל כך פגוע.
"היי, אריק, אתה יודע שזה לא בגללך שאני רוצה להסתלק מהבית, זה בגלל-"
"אבא שלך, כן, אני יודע," קולו של אריק היה חד וממש לא נעים.
"אבל… חשבתי שהתוכנית הייתה שתעבור לגור עם אריק ואמא שלו," אמרתי.
"כן, אבל אני לא חושב שיש איפשהו בבית של אריק מספיק מקום בשביל דרקון בוגר," מארק השיב בהיגיון.
"אבל…"
"לא, לילי, עזבי," אריק אמר ולא הביט במארק. אולי כדי שמארק לא יראה עד כמה הוא נפגע.
"אריק…" מארק הביט בו במבט מתנצל.
"תעשה מה שאתה רוצה," אריק אמר. "אם במושבה הזאת יהיה לך יותר טוב, אז מי אני שאעצור אותך?"
"אבל זה לא ככה," מארק השיב. "אתה יודע שאין לי איפה להחביא את אוט כל הזמן ואני גם לא רוצה להחביא אותו,"
"הוא דרקון," אריק השיב בכעס. "למה אתה מתנהג כאילו הוא הדבר הכי חשוב לך?"
"כי הוא באמת הכי חשוב לי!" מארק השיב. "ויש לדרקון הזה שם, אתה יודע,"
"מה שתגיד," אריק השיב.
הבטתי בשניהם רבים והרגשתי ממש לא טוב עם זה. כל המסע הם היו החברים הכי טובים, אז דווקא עכשיו כשאנחנו גומרים עם זה הם יריבו? לא נראה לי.
"אולי די עם הדרמה הזאת?" שאלתי. "אריק, אם למארק יהיה טוב יותר במושבה, אתה צריך להניח לו לנסות,"
מארק הנהן.
"מצד שני, מארק," אמרתי והבטתי בו. "אתה צריך לנסות לגור עם אריק ולראות אם זה הולך,"
זה היה תורו של אריק להנהן.
"אבל אתם לא מבינים, אם אני אחזור לניטרה אבא שלי- "
"לא יעשה לך כלום," אריק אמר, עכשיו קולו היה רך יותר והרבה יותר נעים. "נספר לאמא שלי, היא כבר תטפל בכל מה שנוגע אליו,"
מארק ליטף את האף של אוט והביט לתוך עיניו. ניחשתי שהם מדברים על זה ומארק שואל את אוט לדעתו.
"בסדר, אוט אמר שהוא מוכן לנסות," מארק אמר.
"יופי," אמרתי והבטתי לעבר ניו יורק מתחתינו.
"אולי כדאי שניסע הפעם," אריק מלמל ונעמד לידי, כורך זרוע אחת סביב כתפי.
הנהנתי.
"כדאי,"
הפניתי את מבטי אל מארק, שעדיין עמד ליד אוט ונראה היה כאילו הוא רוצה לעוף.
"היי, מארק, יש לי רעיון," אמרתי.
"כן?"
"בוא נמתח קצת את החבר'ה במחנה," חייכתי אליו.
הוא חייך חיוך שובבי והנהן.
"קדימה,"


תגובות (7)

המשך! ותכתוב כבר על הנזל וגרטל!

27/11/2013 09:57

אני דורשת המשך!!

27/11/2013 10:15

המשך ומיד.

27/11/2013 10:43

תמשיך XD

27/11/2013 10:45

מארקקקקקקקקק !!
וואו זה מזכיר לפני לא מזמזן קראתי שוב אראגון חחח זיכרונות נשכחים…

27/11/2013 11:50

במשך המשך!!!
מארקיייייייי מצא עוד רוכבייםםםם!! ^^

27/11/2013 13:12

כןןןןן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בוא נמתח אותם!!!

28/11/2013 15:25
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך