לא כל הנוצץ זהב – פרק 113

אז איך מחסלים מפלצת שאי אפשר להסתכל עליה? טוב, הפתרון המובן מאליו היה כלי כלשהו שישקף את האור, כמו מראה. כמו באגדות, פרסאוס אשר קטל את המדוזה השתמש במגן עגול. לא היה לנו מגן עגול.
אני העזתי להציץ קדימה וראיתי את כל הפסלים עומדים שם באנדרלמוסיה. הכל מלא אפר וחצץ.
"הו, רוכב," היא אמרה.
"מה את רוצה ממני?" שאלתי.
"אני יודעת מה החלום שלך," היא אמרה.
"נו באמת, זה לא מעניין אותי שאת יודעת," אמרתי.
"נראה לך שהאלים ייתנו לך משהו כזה?" היא שאלה.
"לא אכפת לי," קראתי מאחוריי. "מה בכלל המניע שלך להרוג אותי?"
"המניע שלי?" היא שאלה.
"כן," עניתי. "למה שתרצי בכלל להרוג אותי?"
"מארק כריסטיאן זנדק," היא אמרה.
"נו, מה?" שאלתי.
"אתה צריך לעבור לצד שלנו," היא אמרה.
"אומרים לי את זה הרבה."
"וכנראה שהם צודקים."
"אבל מה לעשות שכל מי שאומר לי את זה הם מפלצות."
"מפלצות?" היא נשפה בבוז.
"כמוך," אמרתי.
"אני לא מפלצת," היא אמרה בכעס. "אתנה עשתה אותי כזאת."
"את כן מפלצת, אחות," אמר קול שהיה מוכר.
התפתתי להסתכל לאחור, אבל ידעתי שאני עלול להיות בסכנה.
"כן! מה שאאוריאלה אמרה!" אמר הקול השני.
אאוריאלה וסתנו. שתי הגורגונות האחיות של מדוזה.
"מה פשר זה?" שאלה מדוזה.
"נמאס לנו ממך," אמרה אאוריאלה.
"כן! כל היום משוויצה שוב ושוב!" אמרה סתנו.
"מספיק עם השטויות," אמרה מדוזה.
"לא!" קראה אאוריאלה. "אמא תמיד העדיפה אותך, ואנחנו לא מוכנות יותר לאפליה הזאת!"
"כן! את הולכת לטרטרוס!" קראה סתנו.
"מאיפה באתן בכלל?!" שאל מדוזה.
אחת מהן השמיעה שאגה והתנפלה.
לא ידעתי מי נלחמת נגד מי, אבל העזתי להסתובב.
מדוזה הייתה הקורבן לשתי גורגונות שהכו אותה נמרצות.
"לילי, אריק, מהר!" קראתי.
שלפתי את החרב שלי וניגשתי.
"עלמות מקסימות, תנו לי לסיים," אמרתי.
מדוזה שכבה שם.
אאוריאלה דאגה שהעיניים שלה יישארו עצומות.
"כן, מי עכשיו מגוחכת?" שאל סתנו.
נעצתי בכוח את החרב שלי במדוזה, והיא מיד התפוררה לאבק צהוב שהתפזר ברחבי החדר.
כל הגוף שלה מלבד הראש.
"איכס," מלמלתי.
הראש שלה היה עדיין מלא נחשים מלחששים. העיניים היו עצומות, אבל חומצה ירוקה התחילה לטפטף מתוך הראש.
"גועל נפש!" קרא אריק שהגיע לשם.
"מגעיל," אמרה לילי ועיוותה את הפרצוף שלה.
"וזה, חברים, למה אני לא אוכל בשר," אמרתי.
"ככה לא נראית פרה שחוטה!" מחה אריק.
"לא אכפת לי," אמרתי.
"אתם יכולים לאבן עם זה אנשים," אמרה סתנו.
"נשמע מלבב," אמרתי. "רק שאני לא סוחב את זה."
"גם אני לא!" קראה לילי במהירות.
אריק שתק ואז נאנח.
"בסדר," הוא מלמל.
"תשתמשו בזה," אמרה אאוריאלה ולקחה שקית נייר שהייתה שם ליד השולחן בו אכלנו ארוחת ערב.
אריק העלה הבעת גועל על פניו אבל בכל זאת הכניס את הראש לתוך השקית.
"איכס," הוא סיכם.
"איכס," אמרתי.
"להיות סוכנות כפולות זה כייף," אמרה סתנו.
"עבודה מעולה," אמרתי לשתיהן. "אתן תותחיות. פי מיליארד יותר ממדוזה."
"כן!" קראה אאוריאלה.
אני לא יכולתי שלא להיות מאושר שהצלחתי לשכנע את זוג הגורגונות לשתף איתנו פעולה.