לא כל הנוצץ זהב – פרק 103

נרדמתי על המושב ברכבת לג'פרסון סיטי אחרי שהשתעממתי מידי והיה נמאס לי ללכת באובססיביות לאורך הקרון הלוך ושוב כי אנשים התחילו לבהות בי במבט מוזר.
בחלום חזרתי שוב לאליסיום, והפעם זה כבר באמת התחיל לעצבן אותי.
התמונה נשארה בדיוק כמו בפעם שעברה: פרסי בתוך המים מוציא אבנים בזמן שלוק יושב עם הרגליים במים.
לבסוף פרסי הוציא מספיק אבנים והתחיל לבנות את המבנה שלו.
"זה באמת נחמד," הודה לוק לבסוף אחרי שפרסי סיים.
"והבניין הזה הוא החתימה שלי," אמר פרסי.
"חתימה למה?"
"טוב, זה די יראה לנצח נצחים שהייתי כאן."
"מתישהו הבניין הזה יתפרק, אתה יודע," אמר לוק.
"למה שיתפרק?" שאל פרסי ובהה בלוק.
"כל דבר נהרס בסוף," הוא אמר.
"מה יהרוס את זה?"
"לא יודע… מים מפרקים אבנים, אתה יודע."
"אבל הסלעים האלו שכבו כל כך הרבה זמן בתוך המים – אם הם לא התפרקו שם הם לא יתפרקו כאן."
"מתישהו המבנה הזה יקרוס. תאמין לי."
"אני לא חושב שאתה צודק."
"טוב, אנחנו גם ככה עומדים לבלות כאן את הנצח – נוכל לגלות," אמר לוק.
"אתה אמרת רגע לפני שמתת שאתה רוצה להיוולד מחדש ולנסות שלוש פעמים," ציין פרסי.
לוק נאנח.
"זה מה שאמרתי פעם," הוא אמר.
"אז מה השתנה?"
"מי אמר שבפעם השנייה שלי אני אצליח? הפעם בקושי הצלחתי!"
"היי," אמר פרסי. "אתה לא יכול להחמיר עם עצמך כל כך!"
"אני עשיתי צרות."
"לא אתה לא."
"למה אתה מתעקש להיות כל כך נחמד כל הזמן?" אמר לוק.
"אני יודע שזה מעצבן אותך," אמר פרסי.
וואו, הבחור ממש היה כמוני.
"אני אראה לך טריק מגניב," אמר פרסי.
"מה?"
"תראה, בתור בן של פוסידון אני הרי יכול לשלוט במים, נכון?"
"כן," אישר לוק.
"אז תסתכל!" קרא פרסי.
הוא התרכז ואז המים התחילו להתערבל במערבולת.
"אז…?"
"חכה שנייה," הוא מלמל.
ואז מתוך המערבולת יצא מעין גייזר מים ארוך.
"מה זה אמור להביע?"
"גייזר!" קרא פרסי. "זה אדיר!"
המים נפלו בקול ספלאש אדיר והרטיבו את כל הסביבה, אבל את פרסי זה לא ממש עניין.
"אז מה הקטע שלך מגייזרים עכשיו?"
"אתה יודע, גייזר זאת תופעה כל כך מגניבה! ידעת שהידרות פוחדות ממנה? רק עכשיו אני קולט שזה היה עוזר לי בכל הפעמים שנלחמתי בה!"
זה היה נשמע לי כל כך מטופש.
כלומר, מה מפחיד בגייזר? זה סתם עוד דבר מטופש – מים חמים בעמוד גדול. דמיינתי הידרה נוהמת ומשקשקת מפחד מהדבר הזה. ההידרה הזכירה לי את אוט, וזה גרם לי לדמיין אותו נוהם ומשקשק מפחד כמו ההידרה וזה שעשע אותי ובו זמנית גרם לי להיות עצוב מחדש. התגעגעתי אל אוט כל כך.
"זה נשמע כמו משהו מצוץ מהאצבע," אמר לוק.
"אולי, אבל מסתבר שזה נכון," אמר פרסי.
"ואתה יודע את זה כי…?" שאל לוק.
"אנבת' אמרה לי," אמר פרסי.
"טוב, אז זה נכון," אישר לוק. "אנבת' לא טועה."
"טוב, היא כן," אמר פרסי.
"אתה בטוח שהיית חבר שלה?" בירר לוק.
"כן…" מלמל פרסי.
"טוב, כי מהידע שיש לי על בני זוג – בן הזוג תמיד מציית למה שהאישה אומרת ומאמין שהיא צודקת."
"ומה אתה מבין? הייתה לך פעם חברה?" שאל פרסי.
"למען האמת, לא," אמר לוק.
"טוב, זה מצחיק," אמר פרסי.
"למה?"
"כי אתה יודע כמה בנות היו מאוהבות בך? אתה יודע כמה בנות אפרודיטה ניסו למזוג לך שיקוי אהבה?"
"טוב, זה לא מה שאני מחפש, אתה יודע," אמר לוק.
"את האמת," אמר פרסי. "אהבת את אנבת', נכון?"
לוק שתק ובהה במים.
פרסי הבין מהשתיקה.
"יפה כאן," הוא אמר.
"נכון," אישר לוק.
אחרי כמה שניות שישבו והמשיכו ליהנות מהנוף האבנים במבנה של פרסי התחילו להחליק זו מזו בגלל המים ביניהן והבניין התמוטט.
"אמרתי לך," אמר לוק.
"אבל… לא!" קרא פרסי.
"שום דבר לא מחזיק מעמד לנצח."
החלום התפוגג, משאיר אותי לתהות מי אחראי על החלומות האלו, כי הם היו לגמרי חסרי היגיון.