טרטרוס – פרק 3

ספלאש ! פגעתי במים בקול חבטה ולמרבה הפתעתי השהות במים שיפרה את הרגשתי, התחלתי לשחות לכיוון המחנה תוך פחות מדקה הגעתי לחוף ומה שהיה מוזר התייבשתי במהירות מדהימה, 5 דקות אחרי שיצאתי מהמים הייתי יבשה כל כך שלא היה אפשר בכלל לדעת שכרגע נפלתי לתוך הים.
הלכתי לכירון וסיפרתי לו את מה שקרה.
" זה מוזר, מי אפשר לכלב שאול להיכנס למחנה ?, אני אברר ובינתיים כדי שתמהרי את מאחרת לאימונים " אמר לי כירון.
מה עוד אימונים ?!, חשבתי, ולמרות שממש לא רציתי עוד כמה שעות של הפסד ללייסי הלכתי לאולם האימונים, הפעם חיכתה לי הפתעה לא היו פה רק נערים ונערות מביתן הרמס אלה היו פה עוד בערך 20 נערים ונערות, שלכל אחד מהם היה שיער בצבע בלונד-דבש ועיניים אפורות, גם תווי הפנים שלהם היו דומים מה שהבהיר שהם אחים.
" לייסי מי אלה ? " שאלתי את לייסי.
" אה יש לנו אימון עכשיו עם אתנה " הסבירה לי לייסי.
כולם התחלקו לזוגות ואני נשארתי לבד, התיישבתי על ספסל שהיה בצד ולפתע ניגש אלי נער, שערו הבלונדיני ועיניו האפורות הסגירו מיד שהוא בן אתנה.
" רוצה להתאמן ? " הוא שאל אותי.
מה יש לי להפסיד ?, חשבתי, קמתי ולקחתי חרב והתחלנו להתאמן.
" אני אדריאן " הוא אמר.
" אדליין " עניתי לו תוך כדי לחימה.
אפילו שהייתי גרועה בלחימה היה כיף להתאמן עם אדריאן, הוא ניצח אותי מספר פעמים רבות לפני שנגמר האימון, למזלי גם אני הצלחתי לנצח אותו פעם פעמיים.
ארוחת הצהריים התנהלה כרגיל, לקחנו אוכל, זרקנו למדורה מנחה לאלים ואכלנו, מה ששימח אותי הוא שלא היו עוד אימונים בחרב היום,אלה רק שיעור חץ וקשת שמלמד כירון.
השיעור היה משעמם ולא נראה שמישהו מבני הרמס הצטיין בחץ וקשת, שכירון ביקש מאחד מהם לקלוע חץ למטרה והוא פגע לכירון בזנב, מצחיק נכון , זה עוד כלום לעומת מה שקרא לי החץ שלי פגע בעץ שהיה בכיוון השני אל תשאלו אותי איך.
**********
מה שקרה בארוחת הערב היה מדהים, באמצע הקרבת המנחה לאלים אחת מהנערות ששכנו בביתן הרמס, אני חושבת ששמה הוא טיילור, זרחה פתאום באור זהוב מסנוור והולוגרמה ענקית בצורת שמש הופיעה מעליה, מיד כל הנערים והנערות שישבו בשולחן של נטשה הריעו והיא הלכה לשבת איתם.
אחרי ארוחת הערב כולם הלכו לאמפיתיאטרון ושם אכלנו מרשמלו על האש, וילדי אפולו (ככה אמרו לי) הדריכו שירה בציבור, בקיצור היה משעמם, מה ?! אני שונאת לשיר.
שהכל ועוד הקול נגמר כולם חזרו לביתנים כדי לישון, נשכבתי בשק השינה שלי אך הפעם לא נרדמתי בקלות ושאני נרדמתי כל חברי הביתן כבר ישנו שינה עמוקה.
– הפעם לא הייתה מערה, לא דמות בברדס ולא קול עתיק ומפחיד, היה משהו מפחיד עוד יותר, ראיתי את אימי שוכבת שותת דם על הרצפה בבית ועיניה היו עצומות. –
" אאהההההההההההה ! " צעקתי שהתעוררתי מן הסיוט ולמרבה הפלא אף אחד לא התעורר מן הצעקה.
הסתכלתי בשעון שהיה על קיר החדר, השעה הייתה אחת בלילה, קמתי ממקומי ויצאתי מהביתן, שקט בחוץ וקר, הלכתי לכיוון הים הייתי צריכה להירגע מהסיוט ואיזו דרך טובה יותר משחייה לילית.
שהגעתי לים פשטתי את בגדי ונשארתי רק עם בגדים תחתוניים, נכנסתי למים הקרים והתחלתי לשחות, זה הרגיע אותי ואני כבר התגעגעתי לכל תחרויות השחייה שבהם הייתי משתתפת.
לאחר שחייה קצרה ראיתי דמות בתוך המים, התקרבתי קצת ושמתי לב שזה פרסי.
" היי, חלומות רעים ? " הוא שאל אותי.
" כן, מה אתה עושה פה ? " שאלתי.
" יצאתי לשחייה לילית ואני רואה שחשבנו על אותו רעיון " הוא אמר.
" בא לך תחרות נגדי ? " שאלתי אותו.
" שחייה ?, את בטוחה אני בכל זאת בן פוסידון " הוא אמר.
" מישהו כאן מפחד ? " התגרתי בו.
" את יודעת מה בסדר, הראשון שמגיע לצוק מנצח, בספירה של שלוש. אחת…שתיים…שלוש ! " אמר פרסי ושנינו התחלנו לשחות במהירות מדהימה.
המרחק בין הצוק לבין המקום שממנו אני ופרסי התחלנו לשחות היה גדול, אם זאת הייתה בריכה הייתי אומרת שזו בריכה אולימפית שבה עוד לא יצא לי להתחרות.
פרסי הקף אותי בכמה מטרים, אני צמצמתי את הפער די מהר, אם לומר את האמת פרסי היה התחרות הכי קשה שהייתה לי, אני מבינה למה, הוא בן פוסידון אבל אני לא אחת שמוותרת בקלות.
השקעתי את כל המאמצים שלי ושחיתי ממש מהר, התקרבתי לצוק, שלושה מטרים…שניים…אחד, והגעתי לצוק וניצחתי את פרסי, הסתובבתי אליו הוא עמד מולי ( או יותר נכון צף מולי ) והביט בי במבט מוזר.
" קרה משהו ? " שאלתי אותו, הוא לא ענה והמשיך להביט בי.
" פרסי, שאלתי אם קרה משהו ? " שאלתי.
הוא התקרב אלי ונתן לי חיבוק גדול שדמעות עלו מעיניו.
" יש לי אחות " הוא לחש באוזן שלי.