טרטרוס – פרק 1

* תקראו את הרציתי להוסיף
נ.ב: לזכור והגיב ולדרג

אני אדליין טומסון ואני עומדת לספר לכם את הסיפור שלי, אבל לפני כן אני חייבת להזהיר אתכם, אם אתם מרגישים משהו שאתם קוראים את זה, כל דבר, תפסיקו לקרוא סגרו את המחשב ותחזרו לעיסוקים שלכם, אם יקרה לכם משהו אחר כך אל תגידו שאני לא הזהרתי אתכם.
אם אתם לא מרגישים כלום ואתם קוראים את הסיפור הזה סתם כי אתם חושבים שהוא מעניין, אז יופי, תמשיכו לקרוא כלום לא קרה.
בכל מקרה הייתי בתחרות השחייה ובדיוק זכיתי במדליית זהב, יצאתי מאולם הבריכה אחרי שהתלבשתי והכנסתי את המדליה לתיק.
ליד השער ראיתי את נטשה היא לא הבחינה בי, היא דיברה עם נער בלונדיני תכול עיניים דרך מה שנראה כמו בועת מים ענקית שצבועה בכל צבעי הקשת, הייתי אומרת שהם אחים אילו לא ידעתי שנטשה היא בת יחידה, כמוני, זה לא מה שהטריד אותי כרגע אלה מה ששמעתי שהם אמרו.
" נטשה את בטוחה שלא קרה כלום ?, רייצ'ל סיפרה לי שיש לה חששות לגבי עתידה של אדליין, היא אומרת שיקרו לה דברים נוראיים " אמר הנער.
" תירגע דין, כל עוד היא לא יודעת שהיא חצויה רוב הסיכויים שלא יקרה שום דבר וחוץ מזה אני שומרת אליה " אמרה נטשה.
" בסדר אני פשוט דואג, לך ולה " אמר דין.
" אני שמחה שאתה דואג לי, אבל אני מסתדרת, טוב היא אמורה להגיע כל רגע, אני מנתקת" אמרה נטשה והעבירה את היד שלה דרך הבועה, הבועה התפוצצה ואני חיכיתי כמה שניות לפני שהתקרבתי אליה.
כל מיני שאלות עלו בראשי, מה זה חצויה ? ולמה הם קראו לי ככה ? ולמה דין התכוון שהוא אמר שיקרו לי דברים נוראיים ?.
" היי מזל טוב על הזכייה בתחרות, טוב את צריכה ללכת הביתה אני אלווה אותך " אמרה נטשה וחשש נשמע בקולה.
" אני יכולה ללכת לבד אני כבר לא ילדה קטנה, אני כבר בת 13 " אמרתי לה והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלי.
" אני מתעקשת " היא אמרה עומדת על שלה.
" אוקי " אמרתי והתחלנו ללכת ביחד.
ההליכה לבית שלי מאולם השחייה ערכה חצי שעה וכל הדרך נטשה נראתה לחוצה, היא תמיד הייתה לחוצה שהייתי הולכת או נוסעת במשך הרבה זמן ותמיד התעקשה להצטרף אליי אף פעם לא למה.
שהגענו לבניין בו אני גרה נטשה עלתה איתי עד לקומה השלישית ווידאה שאני נכנסת, כל העניין הזה התחיל להראות מוזר.
שנכנסתי הביתה אימי הייתה במטבח והכינה ארוחת ערב ומרוב כל המחשבות שעלו לי לראש בדרך רק עכשיו שמתי לב כמה שאני רעבה, זה הגיוני לא אכלתי כלום מאז הצהריים בגלל התחרות ועכשיו כמעט שבע בערב.
הלכתי למטבח ואמא שלי הגישה את האוכל לשולחן.
שהייתי בת חודשיים כך לפחות אמא סיפרה לי, אבא שלי עזב בגלל שליחות בחו"ל ומאז אני ואימי גרות לבד, היא אומרת לי שקיבלתי את השיער השחור ואת העיניים הירוקות מאבא.
" אדליין איך היה בתחרות ? " שאלה אימי, הוצאתי את מדלית הזהב מהתיק והראתי אותה לאימי.
" כל הכבוד מותק עכשיו תאכלי את בטח רעבה מאוד " היא אמרה.
" זה נכון " אמרתי לה והתחלתי לאכול.
אחרי שסיימתי לאכול הלכתי לחדר שלי, החדר שלי לא כל כך גדול כל מה שיש בו זו מיטה לבנה, שולחן כתיבה וארון.
התיישבתי ליד שולחן הכתיבה ולקחתי את הספרים שלי כדי לעשות שיעורי בית, דבר שקשה לי מאוד בגלל שיש לי דיסלקציה, פתחתי את ספר ההיסטוריה וכל האותיות התערבלו לי מול הפנים.
" מה הטעם ? " אמרתי וסגרתי את הספר.
קמתי מהכיסא ונשכבתי על המיטה, ומרוב עייפות נרדמתי.
– חשוך כאן, איפה אני ?, אור קטן התחיל להיווצר ודמות בברדס שחור נכנסה למה שהתברר כמערה.
" אני כאן אדוני " אמרה הדמות בקול נשי, קול מוכר אך אם זאת זר.
" יופי, איך מתקדמת משימתך ? " שאל קול עתיק.
" הילדה לא יודעת כלום ואם זה תלוי בי היא תמות לפני שהיא תדע משהו " אמרה הדמות.-
החלום התפוגג לקולו הרעשני של השעון המעורר שלי, קמתי מהמיטה, צחצחתי שיניים והחלפתי את הפיג'מה לבגדי בית ספר, חולצה קצרה עם סמל וג'ינס קצר.
בדרך לא שמחתי ללכת לבית ספר כמו כולם ואצלי זה יותר חמור בגלל הדיסלקציה אבל היום היום האחרון לשנת הלימודים, איזה תלמיד לא ישמח.
יצאתי לבית הספר ולאחר בערך רבע שעה הגעתי, שתי דקות לפני הצלצול נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי.
המורה נכנסה והשיעור התחיל, זה היה שיעור היסטוריה וכהרגלי הצלחתי לאבד ריכוז די מהר.
" אדליין את מתכוונת לענות ? " שאלה אותי המורה.
" מה ? " שאלתי מבולבלת.
" שאלתי אותך שאלה, את מתכוונת לענות ? " שאלה המורה שוב.
" התשובה היא כן ? " אמרתי.
" את שואלת או עונה ? " שאלה המורה.
" עונה " אמרתי.
" לא, השאלה הייתה מי הם שלושת האלים הבכירים במיתולוגיה היוונית והתשובה היא זאוס, פוסידון והאדס לא כן " אמרה המורה וכל התלמידים צחקו.
לקחתי את התיק שלי וברחתי מהכיתה בריצה, הלכתי לחוף הים של מנהטן כל פעם שאני עצובה אני הולכת לשם, המקום הזה מרגיע אותי.
הנחתי את התיק והתיישבתי על החול, פרצתי בבכי ושפשפתי את השרשרת שלי, שרשרת עם תיליון בצורת חרב קטנה בצבעים כסף וכחול, קיבלתי אותה מאמא שלי שהייתי בת 6 ומאז אני משפשפת אותה שאני עצובה, למה ? בגלל שאמא שלי סיפרה לי שאבי נתן לה את השרשרת כדי לתת אותה לי אז שאני משפשפת את השרשרת אני מרגישה כאילו הוא כאן איתי.
פתאום שמעתי קול שאגה מאחורי, הסתובבתי ומולי ניצב יצור בגובה 3 מטרים, היה לו עור ירוק ומה שהכי הפחיד אותי הוא שהייתה ליצור רק עין אחת.
" אההההההההההההההה ! " צרחתי.
היצור תפס את הרגל שלי והשליך אותי באויר לגובה של יותר מ-3 מטרים, התחלתי ליפול מהר, פגעתי באדמה והדבר האחרון שראיתי לפני שהתעלפתי הוא את נטשה מכוונת חץ אל היצור.