חצי רגל באדמה – פרק 8

"יש המון צרות במחנה החצויים!" קראתי. אמא שלי משכה בכתפיה. "למה הוא עושה לי את זה?"
"המילים המדויקות שלו היו: יצטרכו אותה במקום אחר. האמיני לי" אמא שלי הביטה בי בשקט, "אני מצטערת אמה. אני באמת.."
"תעזבי אותי!" אמרתי בכעס, "זאת אשמתך! את לא רצית שאני אלך למחנה אז דיברת עם כירון!"
"אמה, זה לא נכון" היא אמרה, "את נותנת לכאב שלך ליצור מציאות שהיא לא אמיתית"
"אני מצטערת" אמרתי בשקט, "אני לא יודעת למה אמרתי את זה…"
"אני יודעת" היא חייכה באהבה, "את רוצה ללכת למחנה ולפגוש את החברים שלך. או חבר מאד ספציפי במחנה" היא קרצה בחיוך
"טוב, כן, אבל" אמרתי ודחפתי אותה קלות בחיוך משלי
"לכי לישון עכשיו, אמה" היא אמרה, "תדברי עם כירון מחר בצהריים. בסדר?"
הנהנתי. "אני רק רוצה לבדוק משהו במחשב" אמרתי. הייתה לי הרגשה שמשהו קרה.
"בסדר, אל תתעכבי יותר מדי"
"מבטיחה" עניתי, "לילה טוב"
"לילה טוב" היא חייכה ופנתה אל חדר השינה שלה בזמן שאני פתחתי את המחשב ואת הסקייפ.
הדבר הראשון שחשבתי אחרי שקראתי את המכתב: קרצייה.
הוא נשמע כל כך כמו לוקאס וכמו אנבת' שעיצבן אותי לחשוב שהוא העמיד פנים כל הזמן הזה. ועוד איך שהוא דיבר אליי במכתב הזה כאילו אני ילדה קטנה שצריך להסביר לה לא לגעת בצנצנת העוגיות.
לא האמנתי שאני אצטרך לכתוב לו בחזרה אבל בכל זאת מצאתי את עצמי יושבת מול המחשב, בשעה מאוחרת בלילה, וכותבת לו מכתב תשובה.
"אולי היה טיפשי מצידי להאמין לך אבל אתה פשוט לא מכיר את העולם שלי. בעולם שלי כולם מאמינים שאסור לבטוח באף אחד חוץ מעצמך. לרוב זה גם נכון.
אבל אני ועוד מעטים מאמינים שכדאי להאמין ולבטוח גם באנשים שאנחנו לא מכירים. אז אולי אני צריכה להתחיל לחשוב כמו כל האחרים, אמרו לי את זה כבר פעם. אבל אני פשוט לא רוצה להאמין שכל אחד שאני אדבר איתו יכול להיות מפלצת או אדם שמשקר לי.
לא, אני לא מאחלת לך להיות חצוי. כלפי חוץ זה נשמע נורא כיף. האמת? זה לא שווה את זה. החיים שלי כל כך שונים משלך. ויש לך מזל עצום שאתה פשוט בן אדם נורמאלי.
למה אני כועסת… יש הרבה סיבות. הסיבה הפשוטה ביותר: היית מתאים כל כך למחנה שלנו. מהרגע שראיתי את התמונה שלך חשדתי שיש בך יותר ממה שאני או אתה יודעים. אחרי כך כשסיפרת לי על המשפחה שלך הייתי כמעט בטוחה לחלוטין ואפילו סיפרת לי על הרפתקאות דמיוניות. ואז גיליתי שהכול שקר.
האם אתה מתאר לעצמך אתה ההרגשה הזאת?
אני אודה לך אם תשמור את הסודות שלי אצלך ולא תעשה כלום בנוגע אליהם. ולמרות הכל נחמד לדבר איתך גם אם זה לא קשור לחצויים. אז.. נראה לי שיהיה לי חבל שהציון שלך ייהרס בגללי.
במילים אחרות, אני אשמח להמשיך לדבר איתך.
אבל אתה צריך לדעת משהו: אסור לי להטביע ערים סתם בגלל שאיזה בחור עצבן אותי (וכן, אני זוכרת איפה אתה גר). אבא שלי לא מרשה לנו לעשות את זה.
תשמע, בעוד שבועיים אני כבר לא אהיה בבית. אני אצא אל המחנה.
אז יש לנו שבועיים כדי להציל את הציון שלך בבית הספר. מה דעתך על זה?
אמה. "

לא ידעתי למה אני עושה את זה אבל למרות מה שהנער הזה חושב הייתה לי הרגשה שזה ממש לא נכון. הנער הזה הוא חצוי- בין אם הוא מודע לזה ובין אם לא. מה שאומר שמחר בצהריים תהיה לי שיחה ארוכה עם כירון בנוגע למחנה ובנוגע לנער הזה. אבל בעיקר בנוגע למחנה.
למה כירון לא רוצה שאני אגיע למחנה? מה עשיתי?
'יצטרכו אותה במקום אחר, האמיני לי'
מה אני יכולה להבין מהמשפט הזה?
שלחתי אל תומאס את המכתב ואז כיביתי את המחשב ונכנסתי לחדר שלי כדי ללכת לישון.
נשכבתי על המיטה אחרי שהחלפתי בגדים והתכוונתי ללכת לישון כדי להתכונן לקראת הלימודים מחר.
אבל החיים של חצוי אף פעם לא קלים. לא יתנו לנו לנוח בשקט.
מישהו היה חייב לדפוק על החלון שלי.