חצי רגל באדמה – פרק 72

פרסי הקריב את עצמו. פרסי הקריב הכל.
אני אחזור קצת אחורה:
אני ופרסי צעדנו לעבר הטירה של האדס וכשהגענו לשם שלוש ארניות מכוערות, ילד בז'קט עור שחור והאדס בכבודו ובעצמו חיכו לנו. האדס על כס המלכות שלו.
"ניקו" אמרתי בשקט.
"אמה" ניקו ניסה לחייך ואז פנה להביט בפרסי, "פרסי".
"שתוק" פרסי הביט בניקו בכעס.
"אני מאמין.." האדס אמר והביט דווקא בי, "שבאתם לדבר איתי ולא עם בני".
הנהנתי. "אתה יודע מה סטיקס רוצה".
"אולי.." האדס אמר ואז הסיט את ידו, שלוש כיסאות הופיעו מריק ואני, פרסי וניקו התיישבנו. הארניות העדיפו לסגת לאחור ולשמור על היציאות. "אז למה לי לעזור לכם?" האדס שאל והביט בי בציפייה.
"ניקו אמר ש- " התחלתי.
"מה אתה רוצה?" פרסי שאל.
"טוב. אני אתן לכם את התשובה אם אתם תבטיחו שתקריבו את מה שתצטרכו" האדס אמר וחיוך ערמומי עלה על פניו.
"אבא, תהיה הוגן כלפיהם, הם צריכים לדעת ש – "
"אל תתערב!" האדס שאג בכעס וניקו השתתק והשפיל את ראשו. ואז האדס פנה אליי בטון ידידותי להפליא, "מה את אומרת חצויה?"
"בפעם האחרונה שדיברתי איתך כלאת אותי בתא כלא כדי למסור אותי לאתנה במלחמה" עניתי, "למה לי לבטוח בך?"
"אני נשבע בסטיקס לגלות לכם את התשובה הנכונה" האדס אמר, "אם תסכימו להקריב את מה שתצטרכו"
"אני מסכים" פרסי אמר.
"רק רגע פרסי" אמרתי בפאניקה, "זה כללי מדי, משהו עוד ישתבש אם – "
הארניות עופפו לכיווננו ותפסו שתיים בזרועותיו של פרסי ואחת בזרועותיי שלי.
"אם ככה" האדס חייך ואני נאבקתי כדי להשתחרר מטרפי הארנייה, "מה שאת צריכה, אמה פרייס, הוא לבקש מהנער השני לחשוב מה אמרו לו בעבר. אני אתן לך רמז: סיסר כאבוסרבה טקצי התרניחר. תחשבי על זה בסדר?"
"אבל – "
"מה אני רוצה בתמורה?" האדס שאל ואז חייך חיוך נורא, "חיים"
"אתה לא יכול לבקש מאיתנו להקריב חיים של מישהו" אמרתי בפאניקה.
"לא מישהו" האדס אמר והצביע על פרסי, "שלו"
"לא!" צרחתי אבל הארנייה שתפסה בי גררה אותי לאחור כשפרסי דווקא נגרר קדימה.
"הוא הסכים לתנאים. אף פעם לא היית חכם במיוחד, נכון ג'קסון?" האדס המשיך לחייך את החיוך המזוויע שלו ואני התאפקתי שלא לצרוח כשהארניות דחפו את פרסי לכיוונו של האדס ששלף את החרב של פרסי מנדנה. "והיום, ג'קסון. תמות."
הסטתי את מבטי ודמעות זרמו מעיניי כששמעתי את החרב שורקת ומשהו קורס על הרצפה. כשפקחתי עיניים האדס חייך אלי ופרסי כבר לא היה בחדר. לא היה זכר גם לארניות או לניקו.
"שיקרת לנו!" אמרתי בכעס, "רמאי שכמוך!".
הסתערתי בלי לחשוב בכלל. שלפתי את החרב שלי אבל הארניות היו מהירות ממני וחסמו את המכות שלי תוך רגע. אחת מהם העיפה את החרב שלי ואני נעמדתי מול האדס חסרת כלי כדי להרוג אותו.
"לא שיקרתי" הוא אמר, "דיברתי באופן כללי"
"הרגת את פרסי!" קראתי בכעס.
"טוב, זה הגיע לו" הוא אמר, "הוא היה צריך למות לפני שבועות"
"על מה אתה – ?"
"על מה אני מדבר?" האדס שאל ונראה משועשע, "פרסי סיפר לך שהוא גסס? שהוא היה אמור למות אבל הוא סידר איתי עסקה?. כן, אמה, הוא היה אמור למות לפני שבועות, חודשים. אבל בכל פעם שהגיע זמנו הוא עשה איתי עסקאות. הוא הבטיח שיגיע לשאול כדי לשלם על הזמן שבו הוא גוסס. ועכשיו, הוא הגיע"
"אתה משקר" אמרתי ומחיתי דמעות בכעס.
"לא, אני לא" האדס אמר, "למה שלא תשאלי אותו?"
"אתה מתכוון לתת לי לדבר עם – "
"מובן שלא עכשיו." הוא אמר בחיוך נבזי, "הרי יש לך משימה להשלים. נכון?"
"חתיכת…!"
"תזכרי את המילים, אמה: סיסר כאבוסרבה טקצי התרניחר" הוא אמר ונופף בידו, "ועד הפעם הבאה…"
לרגע הכל מסביבי החשיך ואז מצאתי את עצמי עומדת לא רחוק מנהר הסטיקס.
נשבעתי שפרסי לא מת לחינם. אנחנו נעצור את גאיה. ואחר כך תהיה לי שיחה ארוכה מאוד עם ניקו די אנג'לו.