חצי רגל באדמה – פרק 69
"הכירו בך בפעם השנייה?!" קרא פרסי "וואו!, אז איזה כוח נוסף לך?"
"כוח?" שאלתי מבולבל.
"אתה יודע, איזה כישרון נוסף לך?" שאל פרסי.
"הצלחתי לקרוא מחשבות של כמה אנשים" מלמלתי, בשקט, כיוון שמלצרית ניגשה והביאה לנו את המשקאות. אחרי שאמא הציעה לי שלא לשתות קפה, החלטתי לשתות שוקו, אפילו ששוקו גורם לי להיפראקטיביות. היא גם הוסיפה צלחת עוגיות שוקולד צ'יפס שפרסי ביקש.
הוא נטל עוגייה ונגס באנינות.
"אמא שלי מכינה אותן יותר טוב" אמר פרסי לבסוף.
"אמא שלך מכינה לך אותן כחולות! זה כל כך מוזר!" קראה אמה.
"טוב, כחול זה צבע יפה" מלמל פרסי.
"אז איך נכנסים לשאול?" שאלתי.
"זה באולפני הקלטות בר מינן" אמר פרסי.
"את זה ידעתי" אמרתי "כתבת את זה בספר שלך בעמודים."
"אולי די לצטט אותי בכזו אובססיביות" ביקש פרסי ברוגז.
"מה עשיתי?" שאלתי בטון הרבה יותר נפגע ממה שרציתי שיהיה לי.
"אני עדיין לא סלחתי לך על מה שעשית ברכבת, כמעט הרגת אותנו." אמר פרסי.
"גאיה השתלטה עלי!" מחיתי.
"כל בני אתנה, הם כאלו חלשי אופי."
הרגשתי באמת פגוע עד עמקי נשמתי, בעיקר לאור העובדה שמי שדיבר אלי ככה היה הגיבור שלי.
"באמת?" שאלתי.
"אתם קבוצה של אנשים מעצבנים" אמר פרסי.
"גם אנבת'?" שאלתי.
הוא לטש בי מבט משונה.
"עזוב אותה" אמר פרסי, והשפיל את מבטו לעוגייה.
"ובנימה אופטימית זו בואו נתכנן איך ניכנס לשאול" הציעה אמה.
"נכנסים, אפילו לא צריכים להיכנס פנימה, רק למצוא את סטיקס." אמר פרסי.
"ואיך נמצא אותה?" שאלה אמה.
"פשוט צריכים לקרוא לה" אמר פרסי.
"צריכים מִנְחָה, לא?" שאלתי.
"כמו?" שאל פרסי בקול עצבני.
"לא יודע" אמרתי, נואש.
הרגשתי עצב כפי שלא הרגשתי מעולם.
שילמנו את החשבון, אחרי שסיימנו לשבת בבית הקפה.
לא הייתי היפראקטיבי בכלל, אפילו ששתיתי שוקו.
שתקתי, בעיקר מעלבון. בושה וכלימה, השפלה.
שמעתי בניגוד לרצוני את המחשבות של אמה, והן היו בעיקר בפאניקה בגלל לוקאס. הייתי עייף מידי נפשית בשביל לנסות להפסיק לשמוע את הדאגות שלה, אז פשוט הלכתי אחרי פרסי שהוביל.
מצאנו את עצמו עומדים מול שלט ענק "אולפני הקלטה בר מינן".
"זהו זה" מלמלה אמה.
פרסי נאנח.
"אני כבר מזהיר אתכם, צריכים לדעת להיות מאוד ממולח בשביל לגרום לכארון לתת לך לשוט במעבורת" אמר פרסי "זה קשה מאוד, עד כמעט בלתי אפשרי, אבל אני הצלחתי."
הוא שלח אלי מבט מהיר כדי לראות אם אתחיל לצטט לו דברים מהספר שלו, אבל שתקתי.
"ברוכים הבאים לשאול" אמר פרסי, בעיניו מבט מבשר רעות.
תגובות (0)