חצי רגל באדמה – פרק 43
"תומאס!" כעסה עלי אמה כאשר המים נשפכו עליה.
"מה?" שאלתי באומללות.
"אוי, תומאס! מה קרה לך היום?" שאלה אותי אמה.
"זוכרת שכולם האשימו אותי שאני המרגל של גאיה?" שאלתי.
"כן" אמרה אמה, מביטה בי בחשש.
"מסתבר שזה באמת אני" אמרתי בקול אומלל יותר ממה שתכננתי.
"מה?!" קראה אמה "איך?! למה?!"
סיפרתי לה על זה שאמא שלי התגלתה בפניי, וסיפרה לי הכל.
"אמה!" קראתי בפאניקה "מה אני אעשה?!"
"תפסיק לשרת אותה! זה הכל!" אמרה לי אמה.
"אני לא יכול! נשבעתי בנהר סטיקס!" אמרתי.
"איך נשבעת בדיוק?" שאלה אמה.
"אני נשבע בנהר שאני אעזור לך כל עוד את צריכה אותי" אמרתי.
"אוי…" אמרה אמה "זה אומר שכל עוד היא צריכה אותך, אתה מחויב לעזור."
"כן" אמרתי, בדאגה "אז מסתבר שאני המשרת של גאיה."
"אבל, אבל, לא עשית את זה בכוונה, אחרי הכל" אמרה אמה.
"עדיין, אל תגלי לאף אחד, מלקולם גם ככה עושה לי את המוות" אמרתי.
"אבל תומאס, ככה לא יכעסו עליך."
"ואז יאשימו אותי שאני בוגד עכשיו, זה לא יעזור, אמה." אמרתי בתסכול "מעולם לא חלמתי שאני אהיה חצוי, ואני אבגוד במחנה. תראי איך הסתבכתי."
"תומאס, זאת לא אשמתך! גאיה רק ניצלה את רוח ההתלהבות שלך ואת המרץ."
"אבל עכשיו איך אני אשתחרר מהשבועה שלי? איך אני יכול להפסיק לשרת אותה? כבר העברתי לה מידע."
"למה העברת לה מידע?!" שאלה אמה באימה.
"חשבתי שאמא צריכה את המידע כדי לעזור לנו, חשבתי שהיא שליחה של האלים כי היא יודעת שאני אצליח לעשות את זה" אמרתי, והשפלתי את המבט שלי למטה, כי הבנתי כמה מטומטם הייתי.
"אני מטומטם" הוספתי.
"אתה לא, אתה התלהבת מאוד, וגאיה ניצלה אותך, זה הכל." אמרה לי אמה.
הרמתי את מבטי, וראיתי את העיניים שלה, כאילו היא כבר אמרה משפט מאוד דומה למשהו אחר.
התיישבתי על הדשא, שליד האגם.
"אני תינוק בכיין, ואני לא מסוגל להתמודד עם זה יותר." אמרתי "אני הופך בהדרגתיות לרומאן!"
"אל תדאג, אתה תהפוך לגיבור, זה יבוא, אתה תראה, הידיים הקפוצות ייתארכו…" התחילה אמה.
לא ידעתי אם לחייך או לבכות.
"את יודעת שהדבקת לחלוטין את אנבת' בשיר המפגר הזה?" שאלתי.
"כן" אמרה אמה בחיוך "זה כמו נגע שמתפשט."
"כמו אדוות במים" אמרתי, מביט במים עצמם. ניסיתי לחשוב על מה שאפשר לעשות בנוגע לשבועה שלי בנהר סטיקס. הייתי משוכנע שבנהר התחבאה התשובה שחיפשתי, אבל פשוט לא מצאתי.
"אמה, מה זה אומר להיות בת פוסידון?" שאלתי.
"למה הכוונה?" היא שאלה.
"במה את שולטת?" שאלתי "אבא שלך גם שולט בנהרות ובאגמים?"
"לא, יש אלי נהר לכל נהר, אבל טכנית כן, הוא הבוס שלהם כביכול."
"זה בטח ממש מגניב" אמרתי "לשלוט בכל כך הרבה."
"וגם מלחיץ" היא אמרה.
בהיתי בנהר חסר אונים.
"מה קרה ללוקאס?" שאלתי אותה.
היא עיקמה שוב את האף שלה.
תגובות (0)