חצי רגל באדמה – פרק 39 – משהו בכלל קורא את זה ?!

מחנה החצויים הפך מאוס בעייני מרגע לרגע. רוב החניכים כבר שנאו אותי בעזרת אחי הנפלא – מלקולם. עכשיו זה כבר להיות חרם כללי. איך האנשים מצפים שאהיה נאמן למחנה החצויים אם ככה מתנהגים אלי בו? ועדיין, היה במקום הזה את הקסם שלו, כל בוקר לראות את הערפל מעל האגם, ואת הדשא מוסט מהרוח, והשיחים שכל הזמן זזים בגלל היצורים שבפנים. פעם אחת אפילו מצאתי בו חתול חמוד ולבן, ששרט אותי וברח, אבל עדיין, הוא היה חמוד וצמרירי.
עכשיו מחנה החצויים הפך למחנה בלשים. לא ידעתי מה יש ללוקאס, אבל ידעתי שאם אני אתערב זה לא יהיה טוב, כיוון שלא ידעתי כלום, ולצערי חוסר הידיעה מסוגל להרוג. ככה אמא שלי אמרה לי.
הרגשתי תלותי במידה ילדותית במיוחד, שאני כל הזמן רוצה שאמא שלי תדבר איתי. ידעתי שמשהו לא הגיוני בזה שהיא מדברת איתי כל כך הרבה, בספרים הם מעולם לא דיברו כל כך הרבה, מצד שני, היא צריכה אותי.
הרגשתי אושר עילאי לכך שאלה כמו אמא שלי צריכה אותי באמת ובתמים.
בזמן שאמה עקבה אחרי לוקאס, אני חזרתי חזרה לביתן שלי, במטרה לתפוס שיחה עם מלקולם.
למזלי הוא היה שם, עסוק באיזה ספר ביוונית עתיקה, ישוב בכיסא שלפני שולחן שלרוב משחקים בו שח-מט.
"מלקולם" אמרתי לו "אני צריך לדבר איתך."
הוא הביט בי במבט מלוכסן.
התיישבתי מולו, והוא הוריד את הספר מהעיניים שלו.
"מה?" הוא שאל אותי.
"למה אתה כל כך להוט להפיץ שמועה שאני העוזר של גאיה? מה גורם לך להאמין שזה אני?" שאלתי.
הוא הביט בי.
"גילינו שיש בוגד כאשר הגעת, אתה היית כל כך מאושר להגיע לכאן, שברור שידעת מה יש כאן לפני שהגעת, גאיה כנראה הכינה אותך מראש למה שיש כאן."
"אני קראתי את ספרי פרסי ג'קסון, לפיהם ידעתי מה יש כאן" אמרתי.
הוא בהה בי.
"תוכיח" הוא אמר.
"הנה!" קראתי. פתחתי את המזוודה שלי ושלפתי את כל הספרים בסדרה שלי. כל השמונה.
"הנה!" קראתי שנית, והפלתי את כולם על השולחן.
"אני לא מדבר גרמנית" הוא אמר, והרים את האף שלו,למעלה, בתנועה מאוד יהירה.
"בחייך!" קראתי "אלו ספרי פרסי ג'קסון, אפילו רשום כאן פרסי ג'קסון בדרך שגם דוברי אנגלית יצליחו לקרוא."
"אני לא יודע לקרוא, אני דיסלקטי" אמר מלקולם.
"עכשיו אתה סתם מתחכם!" קראתי בתסכול.
"למה בכלל הבאת אותם? כנראה כדי שיאמינו שאתה לא מרגל."
"באמת, אתה נדבק לעובדה שאני מרגל, בשביל מה?" שאלתי. ואז עלה לי לראש רעיון מטריד.
הייתכן שמלקולם הוא המרגל של גאיה?
"בגלל שכל הדרכים מובילות אליך" הוא אמר.
"אתה סתם נטפל אלי כי אני החדש." אמרתי בכעס. "ומה אם זה אתה?"
מלקולם החוויר.
"שלא תעז אפילו לחשוב על זה!" כעס עלי מלקולם.
"בטח…" אמרתי.
הייתי מתוסכל, וכל מה שרציתי היה רק ללכת לישון.