חצי רגל באדמה – פרק 36

Estonian 18/05/2012 582 צפיות אין תגובות

התעצבנתי שפרסי ולוקאס העמידו פנים שהם רבים. ולמה הם לא אמרו לי כלום?
צעדתי בכעס אל הזירה כדי להוציא עצבים ומצאתי את תומאס ומלקולם מתווכחים.
"מה קורה?" שאלתי
"כלום" מלקולם אמר, "הלכתי"
"פרצוף חמוץ" אמרתי כשהוא יצא. תומאס חייך חיוך מריר. "מה הוא רצה ממך?" שאלתי ולקחתי חרב מהערימה שבצד.
"כלום.." הוא אמר, "שום דבר מיוחד. רבנו על טכניקות לחימה, זה הכל"
בחנתי את תומאס במבט צולב. "בטוח?"
"כן" הוא הנהן.
"היי, תומאס. אני יכולה לשאול אותך משהו?"" סובבתי את החרב בידי וניסיתי לגרום לה להישאר יציבה. טריק שלוקאס מנסה ללמד אותי. "זה בסדר שאני אהרוג אותך?" שאלתי
"למה?" הוא שאל, "מה עשיתי הפעם?"
"איך לא סיפרתם לי שאנחנו עובדים על אנבת'?" שאלתי במרמור מסוים, "אני באמת הגנתי על לוקאס. כשהאשימו אותו שהוא בוגד בפעם האחרונה הוא היה שבור. אני לא רציתי לראות אותו במצב הזה שוב"
"ואני הכנסתי אותו למצב הזה שוב. נכון?" תומאס שאל ונאנח, "מצטער, זה לא היה אמור לקרות בצורה כזאת"
"מה?" שאלתי בבלבול
"הייתי אמור לבוא למחנה בזמן טוב, שהכול יהיה מגניב ו.. את יודעת, כמו שמסופר בספרים"
חייכתי. "העולם שלנו קצת שונה מהספרים שקראת"
"את יודעת.." תומאס אמר, "פעם כל מה שרציתי היה להיות חצוי. עכשיו אני מצטער שלא נהניתי מהזמן שהייתי נער נורמאלי. לא שלא כיף פה. פשוט המציאות קצת יותר קשה"
חייכתי במרירות, "הרבה פעמים דמיינתי את עצמי בתור נערה רגילה. אבל אחר כך כשחזרתי לפה… הכל התנפץ. הבנתי שאני לא יכולה לברוח ממי שאני"
תומאס הנהן. "צריך פשוט להשלים עם מה שאנחנו"
הנפתי את החרב שלי. "בא לך ללמוד כמה מהלכים חדשים?"
"את תלמדי אותי?" הוא לעג, "כן בטח"
חייכתי בערמומיות, "בוא נראה אותך"
אבל שנייה לפני שתומאס תקף פרסי נכנס בריצה לזירה. "תעצרו מה שאתם עושים. אמה, אני צריך אותך. עכשיו!"
"מה קרה?" שאלתי במהירות
"זה לוקאס.. הוא התעלף לפני כמה דקות וזה לא נראה טוב"
זרקתי את החרב ורצתי אל הבניין המרכזי. אם משהו קרה ללוקאס הוא חייב להיות במרפאה.
מאז ש… נגמר הסיפור עם אורנוס, מדי פעם היו ללוקאס התקפים. ידעתי בגלל מה זה. גם הוא ידע. אבל הוא השביע אותי שלא לומר דבר לאיש.
כשהגעתי למרפאה ראיתי שכמה חצויים מטפלים בלוקאס. בני אפולו, המרפאים הכי טובים שלנו.
הבטתי בהם בשקט כשהם בחנו את לוקאס.
"רק עוד התקף.. את יודעת" הוא אמר, דן.
תשמעו, דן השתנה פלאים מאש הפעם ההיא שניסה להרוג אותי ואת לוקאס במשחק "תפוס את הדגל" במיוחד אחרי שהתפשטה השמועה שאבא שלו ביקר אותו והעניש אותו על כמה דברים.
הנהנתי. "תודה דן" אמרתי
"בטח" הוא חייך, "בואו"
הוא והאחים שלו יצאו מהמרפאה ונתנו לי רגע עם לוקאס. הוא פקח עיניים וכשראה שזאת אני הוא סגר אותם מיד.
"אתה חייב לומר להם" אמרתי
"לא"
"לוקאס"
"לא"
"זה יהרוג אותך!" אמרתי והקול שלי נשבר
"אמה.." הוא פקח עיניים. התיישבתי ליד המיטה שלו. "זה לא יהרוג אותי. זה בסך הכל – "
"אני יודעת מה זה!" קראתי, "אני הייתי שם כשזה קרה לך!"
הוא הביט בי במבט מלא אהבה. נתתי לו חיבוק ונשיקה ארוכה עד ששמעתי מישהו משתעל בדיסקרטיות בדלת. התרחקי מלוקאס וראיתי את תומאס בכניסה.
"מה שלומו?" תומאס שאל
"שלומו מצוין. תודה" לוקאס חייך, "במיוחד כשאמה פה"
הוא תפס בידי ולא נתן לי לזוז. בעיניו ראיתי את הספק ושוב הוא עשה את זה: אל תגידי כלום.
הנהנתי בשקט. למרות שלא הייתי מאושרת מזה בכלל.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך