חצי רגל באדמה – פרק 30

בארוחת הערב מצב הרוח היה מרומם למדי. היה נראה לי מוזר שאף אחד עדיין לא התחיל לחשוד בתומאס. האמת היא שהיה בזה משהו ממש צפוי, הרי היה ברור שהוא לא סתם ככה הצליח לתקוף ולהגן על עצמו. לא הגיוני שהוא הצליח לרוץ במהירות האדירה ההיא.
כל מיני חלקים של הפאזל התחילו להתחבר אחרי שפרסי דיבר איתי. אבל לא רציתי שתומאס יכעס עליי או לא ידבר איתי, התכוונתי להתנצל על שהייתי כל כך בוטה.
התיישבתי במקום שלי אחרי שהקרבנו מנחות לאלים והתכוונתי להתחיל לאכול עד שראיתי את תומאס. הראש שלו היה שפוף והוא היה עצוב. זה היה מוזר מאוד, תומאס היה מעריץ מספר אחד של המחנה. למה הוא מדוכא כל כך?
שלחתי לעברו מבט אבל הוא התחמק ממני. כאילו לא רצה לדבר איתי.
נאנחתי. "היי פרסי" אמרתי, "מה אם אנחנו טועים?"
"בנוגע למה?" פרסי שאל
"בנוגע לתומאס" אמרתי, "היחס הזה כמעט הרג את לוקאס לפני שנתיים. אני לא רוצה שנעשה טעות שוב"
פרסי הנהן בראשו. "אני מבין מה את אומרת אבל הרבה מאוד דברים מתחברים כשחושבים על זה"
"זה פשוט לא נשמע לי הגיוני שהוא ישתף פעולה עם…" הבטתי סביבי, "אתה יודע"
פרסי הנהן שוב. "אל תדאגי"
"אז למה אני דואגת אפילו יותר עכשיו?" שאלתי
"כי את אוהבת להילחץ?" הוא שאל וחייך
"בטח, מה שתגיד" מלמלתי
"בחייך אמה.." פרסי אמר והניח יד על כתפי
התנערתי ממנו. "נתראה עוד כמה זמן במדורה בסדר?" אמרתי, "אני צריכה קצת זמן לעצמי"
קמתי ממקומי ושלחתי מבט מהיר בתומאס. הוא עדיין התחמק ממני אבל ראיתי שהוא נראה ממש מסכן, כאילו כל הציפיות שלו מהמקום הזה התנפצו לו בפנים. הבטתי בלוקאס, הוא משך בכתפיו כאילו אמר 'אני לא יודע'. הנהנתי וצעדתי מחוץ לחדר האוכל.
הסתובבתי ברחבי המחנה בלי שום מטרה מיוחדת. לבסוף התיישבתי ליד האש שלפני הביתנים.
המדורה הייתה קטנה יותר ולא הייתה מכושפת אבל הייתה שם חברה טובה שלי, הסטיה, אלת האח. בזמנו היא וויתרה על הכיסא שלה במועצת האלים כדי לאפשר לדיוניסוס לעלות על הכס.
הסטיה נראתה כמו ילדה בת שמונה עם שיער חום אפרפר והיא הייתה לבושה בשמלה חומה פשוטה. עכשיו היא דקרה כמה מהגחלים שבאש במקל שלה וצבע האש התחזק במעט.
"שלום אמה" האלה חייכה
"הגבירה" חייכתי, "אפשר לשבת לידך?"
"כמובן" הסטיה חייכה, "לא הרבה עוצרים לדבר איתי, אז אם נקרתה לי אפשרות לדבר עם מישהו לא אעשה זאת?"
חייכתי.
"אז מה שלומך, אמה?" הסטיה שאלה, "צרות חדשות?"
"כמה חבר'ה פה בטוחים שאחד הנערים בוגד בכולנו ומשתף פעולה עם גאיה" לרגע האש דעכה וכמעט נעלמה.
"אל תזכירי את שם האלה, בבקשה ממך" הסטיה ביקשה, "המשיכי, אמה"
"אני חושבת שהם צודקים" אמרתי בזהירות, "אבל הנער לא נראה כאילו הוא באמת משתף פעולה. אם את מסתכלת על זה בצורה הגיונית: כן, הוא עוזר לה. אבל כששואלים אותו.. הוא מכחיש כל קשר ונראה שהדבר פוגע בו"
"חשבתי אמה, מה קרה לבחור הקודם" הסטיה אמרה, "לוקאס"
הנהנתי. "היחס הרע כמעט הרג אותו"
"לא רק זה" הסטיה אמרה, "חשבתי על המצב שהוא היה נתון בו. האם ידע שהוא בשליטתו של אורנוס עד חלק מסוים?"
"כמובן שכן" עניתי בבלבול, "הוא הסכים ל – "
"בבקשה אל תוסיפי דבר" היא אמרה, "עלייך ללכת. שובי לבקר אותי"
הנהנתי. "תודה הגבירה"
רצתי במהירות אל המדורה. כולם כבר התחילו להתאסף שם. מיהרתי למקומי בין לוקאס לפרסי והתיישבתי בדיוק בזמן לתחילת שירי המחנה וצליית המרשמלו הטוב ביותר בעולם.