חצויים….. פרק 8!!!

-נקודת מבט של אליסה-
יואוווווו מסע החיפושים הזה בא בדיוק בזמן, משעמם במחנה הזה, אין אקשן.
"התאריך הבא הוא תאריך יום ההולדת של גאיה אשר יהיה ב14 ליולי זה התאריך האחרון שתוכלו לחזור בו, גאיה במלוא כוחותיה ביום הזה, וכולם זיכרו תשמרו על עצמיכם" אמר כירון ופיזר את כולם לביתנים שלהם.
"יואו, אחות את מוכנה?" שאלה אותי לירון וחיבקה אותי, עניתי"כן, זה הולך להיות כיף" וחייכתי.
היא חיכה חזרה ואנחנו הלכנו לביתן שלנו להתארגן, לירון אירגנה לי את כל התיק, כי אני לא מי יודע מה טובה בזה.
"טוב, הכול מוכן אצלך וגם אצלי עכשיו מה שנשאר זה" אמרה לירון וחשבה, היא נזכרה במשהו וצעקה "אור!!! אתה מוכן?", אני התחלתי לצחוק כשגילתה שאור היה מאחוריה בזמן שצרחה.
"איייההה" צרח אור, ואני ולירון לא יכלנו להפסיק לצחוק, כל הביתן שלנו התחיל לצחוק, כמו משוגעים.
"מה אתם צוחקים?! היא החרישה אותי" צעק אור עלינו. והפסקנו לצחוק, אחרי שנרגענו, נפרדנו מהאחים שלנו למחצה ויצאנו החוצה למקום שקבענו להיפגש בו, כולם כבר היו בו.
"מה לקח כל כך הרבה זמן?" שאל דרק, וג'וש הוסיף "כבר התחלנו להתגעגע אליך" ופנה לאור, קפץ עליו וחיבק אותו.
כולנו התחלנו לצחוק, ואז אור עצר את הצחוק "הספיק לי צחוק היום" אמר והסתכל עלי בכעס, אני הרמתי ידיים ואמרתי "מה אתה מסתכל עלי, זאת לירון שצעקה לך באוזן", ראיתי מהצד את דרק מסתכל עלי, הסמקתי ממש קצת ככה שלא ראו, כמעט לא ראו.
אור לחש לי באוזן "מישהי מסמיקה?" שאל, אור מכיר אותי יותר זמן מלירון, כי אור גדל איתי ביחד, היינו האחים\חברים הכי טובים מאז שנולדנו, הוא מכיר אותי ואפילו את אמא שלי מאז שאני הייתי קטנה.
"לא" עניתי, ונתתי לו מכה בכתף,חלשה כזאת שהעיפה אותו קצת אחורה,וגרמה לי להגיד "יאללה אנחנו זזים או זזים?", דרק גיחך ואמר "זזים". והלכנו לכיוון עץ האורן הגדול ויצאנו מהמחנה.
"טוב לאן הולכים?" שאלתי את ג'וש כשירדנו מהגבעה והגענו לחנות מכוניות, "קודם, קונים קראוון ואז כבר תראי" אמר לי וקרץ, אני רגילה לקריצות שלו, הוא כמו אח גדול מבין כל האחים שלי.
ג'וש קנה קראוון, ונכנסנו אליו. ג'יין ישבה עם אור, לירון עם לונה, היקרי עם האנה, רובין עם דון, דייב רו עם ג'וש, ואני ליד דרק.
דרק היה הנהג ואני ישבתי לידו אז הוצאתי אוזניות ושמתי באוזניים.
ראיתי את דרק מגניב אלי מבטים במראה הקידמית שמעליו, חייכתי אליו והוא אלי,ואז הורדתי את האוזניות כי ג'וש אמר שצריך לתכנן משהו.
דרק עצר במקום לינה מיוחד לקראוונים, והתצטרף אלינו לקראוון מאחורה, וג'יין התחילה "אנחנו צריכים הרים, עכשיו עם תסתכלו קדימה תראו הרי געש, מכוסים באדמה. זה היעד שלנו", היא גמרה.
הייתי מבואסת "עד שחשבתי שאנחנו עוצרים לישון כבר עדיף למות " מילמלתי לעצמי, וכולם שמעו את זה והתחילו לצחוק, האנה שאלה תוך כדי צחוק "יש זמן מתישהו שאת לא חושבת על מוות או שינה?", ישר עניתי "שאלה דפוקה, ברור שלא", הם צחקו עוד יותר ואני… אני לא עשיתי כלום.
"טוב אנחנו צריכים לצאת אל ההר" אמר ג'וש והפסיק את הצחוק, "כן לגמרי, אנחנו מבזבזים זמן, התאריך כבר…"התחילה היקרי הסתכלה על שעונה ופערה עיניים ופה "איך? הרי אתמול היה השני ביוני" והראתה לנו שעל שעונה כתוב התאריך 1 ליולי, כולנו היינו בשוק.
"הזמן הולך ונגמר גאיה שואבת זמן, החודש יש לה יום הולדת" אמר דרק, ואז ג'וש אמר "זה אומר שלי יש מחר יום הולדת, אני אהיה במלוא כוחי", הוא צודק.
יצאנו מהקראוון, לכיוון הר הגעש, הוא היה כמעט ובלתי נראה לעין, הוא היה מכוסה בחול שתאם את הרצפה בה דרכו.
ראיתי פתח, ממש קטן בפינה קטנה של ההר, "יש פה פתח" קראתי, דרק הגיע אלי ראשון ואמר "די, את מלכה, איך מצאת אותו, נמלה לא יכולה לראות אותו", אני הסמקתי,שוב.
אבל הוא לא ראה כי סובבתי את פני ממנו.
כולם כבר הגיעו אלינו, והרחבנו את הפתח הקטן ככה שנוכל לעבור בו, ג'יין עצמה עיניים, כשעברנו במערה "אני מרגישה אש" היא הודיע ופתחה עיניים.
הגענו לסוף של המערה שהיה בעצם המשך לגשר עצום מעל הר הגעש, "שלום לכם" אמר כל מוכר מידי, הסתובבנו וראינו את
הפייסטוס…..