חצויים….. פרק 5!!!

-נקודת מבט של דרק-
"אני מזמין אותך לקרב, גברת ג'ניפר ניומן, קרב על החיים"……
אוקיי, הוא צריך להרגע. לירון סימנה לי עם הראש לקחת את אליסה משם, ובלי רצון ניגשתי אליה ולקחתי אותה מהזירה.
"מה אתה עושה?" צעקה עליי אליסה כשהתרחקנו מהזירה, "אמרו לי לקחת אותך משם, תאמיני לי גם אני לא שמח מזה" אמרתי ועזבתי לה את היד.
עברנו ליד שדה התות הריחות היו ממכרים, הצבע של התותים בלט, וראו את התותים היטב.
עברנו את השדה ובלי לשים לב נכנסנו ליער….
"בוא לאגם" היא אמרה, ובלי לחכות לתשובה התחילה ללכת לכיוונו, גיחכתי, אני לא ממש ביחסים טובים איתה אבל היא אפילו לא מתאמצת, ואיכשהו מעצבנת אותי.
הגענו לאגם, היא התיישבה, ניצלתי את ההזדמנות ודחפתי אותה למים. "אההה על מה זה?" שאלה, ראיתי את הכעס בעינייה.
ופשוט לא יכולתי להחזיק את זה ופרצתי בצחוק.
היא יצאה מהאגם רטובה, היה אליה קפוצ'ון, היא הורידה אותה ונשארה בגופייה לבנה. "מה אתה צוחק?" שאלה.
"את מלאה בשאלות היום את יודעת? ובמים" אמרתי, היא זרקה אליי את הקפוצ'ון וישר נרגעתי. "אתה מעצבן" היא אמרה והתיישבה על אחד הסלעים הגדולים שקרובים לשפת האגם.
גיחכתי, ופתאום כמו משום מקום צצה מפלצת, חצי איגואנה מהמותניים ומטה וחצי שור מהמותניים ומעלה (אני המצאתי).
אליסה כמה מהר, שלפה את החרב שלה, והתקדמה אל היצור. עשיתי כמוה לקחתי את חרבי והתקדמתי אליו. אליסה ציירה עם הרגל משהו… המספר 36.
במחנה החצויים למדנו להתאים מתקפות, בציורם על הרצפה. הינהנתי וקראתי "היי יצור, באלך לשחק תופסת?" לא חיכיתי לתשובה וישר הרמתי מקל מהרצפה וזרקתי לכיוונו.
הוא הסתובב והתחיל לרוץ לכיווני, ואני כמו כל גבר אמיץ אחר, התחלתי לרוץ. היצור רץ בעקבותיי ואני רצתי אל האגם, היצור האט בגלל זרם המים החזק, ואז אליסה קפצה לו על הגב.
היא תקעה לו את הסכין בגב. היצור התפורר לאבק. אני ואליסה יצאנו מהמים, להתייבש, ואז היא אמרה "מעניין מה קורה עכשיו עם ג'ניפר, כאילו אני לא סובלת אותה והכול, אבל בכל זאת דיי חבל לי אליה, האדס נוקם ממש טוב" גיחכתי- היא גורמת לי לגחך הרבה, הופתעתי, "זאת את? אליסה גרן? הבת של אל השאול? נראה לי היצור איבק לך את המוח" אמרתי, היא הסתכלה עלי מהצד והתחילה לצחוק.
מה? אליסה גרן, זאת שאף פעם אפילו לא מחייכת, צוחקת?, היא הפסיקה לצחוק ואמרה "אתה משוגע", גיחכתי, "לא פחות ממך" עניתי.
לפתע, היא קמה, "אני רוצה לראות מה קורה שם, בין ג'ניפר להאדס" אמרה והסתכלה עליי, פעם ראשונה ראיתי את העיניים שלה, היא תמיד מסתירה אותם אם השיער השחור אבל עכשיו ראיתי אותם, הם גם שחורות עם ניצוץ קטן בצבע כחול.
הינהנתי, גם אותי זה עניין לראות מה קורה שם. קמתי התקרבתי אליה בשביל לתת לה את הקפוצ'ון שלה שכבר הספיק להתייבש, הושטתי את היד היא לקחה את הקפוצ'ון ולבשה אותה. לכמה שניות פשוט עמדתי ובהיתי בה, היא הסתכלה עליי בחזרה, היתה לי תחושה משונה, תחושה שאף פעם לא הרגשתי, תחושה של פרפרים בבטן.
היא הפרה את השתיקה ואמרה "תודה, טוב יאללה זזנו?", הינהנתי. והתחלנו ללכת, בדרך היתה שתיקה.
כשהתחלנו להתקרב למחנה, נשמעה צעקה "מה?!". הסתכלנו אחד על השנייה, והתחלנו לרוץ. הגענו וראינו את האדס אומר "אני לא נלחם עם חצויים", והיה נראה כאילו החזיק את הקלשון שלו הרבה זמן ביד.
הוא העלים אותו, הסתכל על אליסה ואז עלי, ואז שוב על אליסה ושוב עלי, אבל מהר. "מה עשיתם ביחד?"שאל בקול חשדן והתקרב אלינו. כל העיניים במחנה היו אלינו.
עניתי"נתנו לי פקודה ומלאתי אותה, עכשיו אם לא אכפת לך אני עייף " והלכתי, משאיר את האדס וכל השאר פעורי עיניים ופה……