חצויים….. פרק 12!!!

– נקודת מבט של ג'וש-
"קרקופים? נראה לי שקראתי אליהם מתישהו אבל אני לא זוכר מתי….
אה נזכרתי, קראתי אליהם כשהייתי בן 13, לפני 3 שנים" התחלתי אבל דרק קטע אותי, ממושב הנהג.
"כבר לא 3 כבר 4" אמר וחייך אלי מהמראה," וואלה היום יש לי יום הולדת 17, וואו, רגע זה אומר שאני במלוא כוחי היום זאת אומרת שהיום צריך להגיע לשאול, יאללה צריך למהר" זירזתי את דרק.
הוא הסתכל אלי ואמר "הקרקופים גנבו לנו את הפריטים היקרים איך אתה רוצה בדיוק שניסע מהר יותר? צריך למצוא אותם, ולראות אם הם לא גנבו משהו חשוב" אמר הוריד את המבט ממני, והתחיל לחטט בארונות של הקראוון.
"רגע, נזכרתי אני קראתי על הקרקופים, כשהייתי בן 13, זה היה ספר מפלצות נדיר שכירון הראה אותו רק לי, היה כתוב בו ש…." קטעתי את עצמי, ועצמתי עיניים בניסיון להיזכר.
ניזכרתי, פתחתי עיניים והמשכתי "שהם קופים גמדיים, ושהם גונבים זהב אבל גם דברים שנראים להם יפים" חייכתי כגאווה שנזכרתי, אך החיוך ירד מיד כשהבנתי מה אמרתי.
"גנבי אוצרות? באמת?" שאלה לירון ונאנחה, הלכה לסוף הקראוון ולונה אחרייה, הן היו בחדר האחורי של הקראוון ופתאום שמעתי את הבכי של לירון.
רצתי במהירות לחדר האחורי ובלי לבקש רשות, נכנסתי.
בחדר, לונה ישבה על כיסא עץ, ולירון ישבה על המיטה ובכתה, כאשר ראתה אותי, הפסיקה לבכות ומחתה את הדמעות.
"מה קרה?" שאלתי והתיישבתי לידה, במקומה ענתה לי לונה "לא עניינך ג'וש", הסתכלתי עליה כבקשה לצאת מהחדר, אבל היא סירבה עם עינייה.
"אני לא יוצאת מפה, במצב שלה" ענתה לי כהסבר, הסתכלתי עליה ואמרתי "אני איתה פה, את יכולה ללכת, זה לא שאני אפגע בה".
היא היסתכלה על לירון שהנהנה וקמה, יצאה מהחדר והשאירה אותי ואת לירון לבד, סוף סוף הזדמנות לדבר איתה בלי שאף אחד יפריע.
"מה קרה?" שאלתי אותה והסתכלתי לתוך עינייה הירוקות החודרות, היא הסתכלה עלי חזרה ואמרה "האדס, נתן לי טבעת של גולגולת וכשאני חושבת על זה שאני רוצה שהיא תעזור לי היא הופכת לחרב מזהב סטיגאי".
הסתכלתי עליה והתצטערתי על מה שקרה, וישר בלי לחשוב אמרתי "אני יעזור לך למצוא אותו אל תדאגי".
היא הסתכלה עלי וחייכה "תודה, אבל אני לא צריכה עזרה", ישר התנגדתי "אין בכלל ויכוח, אני עוזר לך" עניתי וחייכתי.
היא חייכה חזרה, יואו אני מת על החיוך הזה, רגע מה?, אני מת על החיוך הזה? ממתי?, 'מאז ומתמיד', שני קולות רצו לי בראש.
אני משתגע…. אני צריך להגיד לה את זה "אני צריך להגיד לך משהו…" התחלתי, היא הסתכלה עלי ואמרה "מה?", "אני……….", פתאום דלת החדר נפתחה, והקרקופים נכנסו בה.
אחד אם מטפחת על הראש ושני עם מכנס אדידס ומלא שעוני זהב על היד.
הראשון תפס אותי וקשר לי מטפחת מסביב לפה, ולקח חבל וקשר לי את הידיים ורגליים ולפני שהסתפקתי להגיב, קשר אותי לכיסא וככה גם את לירון.
יצאנו וראינו את כול הח'ברה קשורים, ישבנו לידם, ואז הזה עם השעון אמר "הינה הם השבויים שלנו"