זה באמת קורה? פרק תשיעי
אריאנה הסתכלה עליי
בחשש, כאילו היא לא
בטוחה שאני רוצה איזשהו
קשר איתה, אך לטעמי היו יותר
מידי גורמים ורובם לא מוכרים
והיא די הייתה האדם היחיד שהכרתי כאן
אז כול עוד היא לא שונאת אותי
אני מניחה שאני אדבק עליה"היי,א'"
אמרתי והתיישבתי מולה,
חוץ ממנה השולחן היה ריק
"שמעי, אני מצטערת על כך שקפצתי עלייך
מוקדם יותר" אמרתי וחייכתי חיוך קטן ומתנצל
"אל תדאגי, זה בסדר" היא אמרה וחיוך הפציע על פניה
"עכשיו בשביל שלא תעשי לעצמך בושות,
תחשבי על מאכל שאת אוהבת והיית רוצה שיופיע בצלחתך"
היא אמרה ואני עשיתי כדבריה
ותוך שניה הופיע על צלחתי פיצה"מגניב" מלמלתי והסתכלתי
מתחת לצלחת, אם במקרה יש שם איזה חור או משהו
"ועכשיו, את רואה את ההיתקהלות שם?"היא שאלה והצביע על
ברבקיו די גדול שסביבו עמדו אולי 4 נערים, לא הייתי קוראת לזה
התקהלות אך כהראה שלזמן הזה, זו התקהלות "נו?"
אמרתי"אז את צריכה לקחת את הצלחת שלך ולהשליך חתיכה מן
ארוחתך אל תוך הלהבות כמנחה להוריך"היא אמרה "קדימה אני אלך איתך"
היא אמרה וקמנו יחד הלחטי בתעדים החלטים
אך בטוכי לא הייתי בטוכה אם היא לא עובדת עליי
כאשר הגענו זרקתי כמחצית והפיצה ומילמלתי ממש בשקט "שמע, אבא, אם לא אכפת לך
אני ממש צריכה שתכריז שאני הבת שלך בקרוב, כי די נמאס לי להיות זאת שאין לה מושג מי היא"
לאחר שבדקתי כי אפילו אריאנה ולא שמעה זאת חזרנו למקומנו
"אז, איפה היית במשך כל הזמן הזה?" היא שאלה ונישתה להשוות לדבריה נימה
אדישה אך היה אפשר עדיין לשמוע את הדאגה בקולה "מה אכפת לך איפה הייתה החדשה?
רוב הסיכויים הם שהיא עוד בת של אתנה"נשמע קול מאחורי, ושם עמדה נערה בעלת עור זהוב
שיער חום מתולתל ועיינים שחורות עד כדי טביעה, הדבר היחיד שקפץ למחשבותיי
היה שהיא ביתה של אפרודיטה "אם כך, אני מניחה שאת שונאת אנשים שבניגוד עלייך, הם חכמים?"
שאלתי מכוון שאיש חכם לא היה מתנגד לצבא של בני אתנה, בכול זאת היא האישה החכמה ביותר
אבל למרות זאת זה היה רק ניחוש
אבל כשראיתי שנערת הברבי מתחילה להאדים מזעם ידעתי שקלעתי במטרה
נראה כאילו בעוד שניה היא תקפוץ עליי, אך אז עלה על פניה חיוך מתוק מרוב שהוא היה מזויף
"זה, לא נגמר, מותק" היא אמרה והלכה מאיתנו "את יודעת מה עשית עכשיו?"
שאלה אריאנה בלחץ"כן, עצבנתי את הברבי"אמרתי ועל פניי הופיע חיוך זומם רע
"את יודעת, אני לא בטוח מי מהם יותר מסוכנת"אמר הנער שבדיוק התיישב על ידינו
"מי גורם לך לחשוב שאני מסוכנת?" שאלתי בתהיה ומיצמצתי בתמימות
"הובכן, ראיתי את החיוך המרושע שלך"אמר, ואני בחנתי אותו, היו לו עיניים אפרות
כסערה ושיער בלונדיני גלי "טוב,זה ושמעתי קצת מאריאנה לגבי התעלולים שלך"
אמר ועל פניו הופיע חיוך מעט מבויש "אגב, נעים להכיר, קוראים לי כריסטופר, בן אתנה"
אמר ועיניו ננעצו בי כאילו הוא מת לנחש מיהו ההורה האלוהי שלי "נעים להכיר, קוראים לי אלכס"
אמר והושטתי לו יד ללחיצה "אגב, אזהרה קטנה, התעלולים שעשיתי בפנימיה?
אלה היו שטויות של חובבנים, לכן אני מציעה לך לא למצוא את עצמך על הקוונת שלי"
אמרתי לו באדישות "ולמה נראה לך שאני אמצה את עצמי שם?"שאל אותי
"כי אתה מזכיר לי את כול הילדים המקובלים האלו שתמיד מצאו את עצמם על הכוונת"
אמרתי לו ובאותו הרגע הרגשתי שהספיק לי ליום אחד"טוב, עכשיו אם לא אכפת לכם,אני אלך לי"
אמרתי וקמתי ידעתי שאריאנה תעזוב אותי עכשיו, אבל לא הייתי בטוחה שכריסטופר
לא ילך אחרי רק בשביל להוכיח לי שהוא לא הסנוב שאני אולי חושבת שהוא,
האמת חשבתי שהוא וודאי נער נחמד, אם אריאנה לא נלחצתץ מנוחכותו
אך לא הכוונתי לרכוש פה חברים,
אם אני ארכוש פה חברים, יהיו אנשים שישאטלו יותר מידי שאלות כאשר ואם אעלם
תגובות (1)
ואוו ! איזה פרק יפה ;) כתיבה מדהימה תמשיכי
את מוזמנת ליקרוא תסיפור האחרון שפירסמתי -צעד אחד לפניך- ולתת לי עצות ;)))))