זה באמת קורה? פרק שניים-עשר

ישבתי על ענף העץ
והסתכלתי על הזריחה
כן, אני יודעת מה אתם חושבים,
למה את ערה בשעה כזאת?!?
הובכן, תשובתי די פשוטה,
לא הלכתי לישון כלל.
בדיוק כפי שקורה תמיד,
אני פשוט לא מצילחה לישון
השיחוה עם אבי בתוך החלום היוותה לגופי
זמן שינה חשוב אך כבר עכשיו ברור לי
שזה לא יחזור על עצמו בקרוב
לאחר שפגשתי בנער ההוא הלכתי
ביער במשך שעות, לא משום שהלכתי לאיבוד
אלה סתם משום שלא היה לי חשק לחזור למחנה
ואף אחד שם לא ממש ישים לב שנעלתי בלילה
טוב אולי חוץ מאריאנה, אבל אני בטוחה שהא הבינה כבר כשעזבתי
שאיני מתכוונת לחזור לשם יותר באותו היום
אחרי הזריחה אני חושבת שישבתי עוד שעה-שעתיים
על העץ ההוא ורק אז ירדתי ממנו
לא היה לי ממש מושג איפה אני אז ניסיתי להפוך
את הגוגולת חזרה למצפן וזה עבד תוך כרבע שעה כבר
עמדתי תחת קו העצים האחרון לפני הביתנים
פשוט עמדתי שם והסתכלתי כיצד מרוב הביתנים
יוצאים חניכים והולכים אל עבר שולחנות הפיקניק
ואז שמתי לב ושיער החום-ג'ינג'י של אריאנה נעה בטירוף מביתן לביתן
לא היה לי ממש מושג מה היא עושה עד שהיא צעקה"אלכס!"
אך לא עניתי לה והיא שקעה מובסת על הריצפה ליד אחד הביתנים
הלכתי אליה בשקט שאיפיין אותי"תגידי, מה קרה?"שאלתי אותו באדישות
כאילו אין לי מושג מה קורה"אוי, אלים אדירים, את בחיים!"היא אמרה וקפצה
עליי בחיבוק"חשבתי שאת מת, אחרי שאיש לא ראה אותך, לא אתמול בערב ולא בלילה"
היא אמרה ועזבה אותי מחיבוקה"תירגעי, כולה הייתי ביער"אמרתי לה באדישות
"ביער?!?"היא שאלה מזועזעת"כן, האמת שבהתחלה הייתי ליד האגם אבל אז הגיע איזה נער
קרציה ולא היה לי כוח אליו אז הלכתי ליער"אמרתי באדישות למרות שתהיתי מה הקטע שלה
"והוא לא ניסה לעצור אותך?" היא תחקרה אותי"לא, למה?"שאלתי"מכוון שיש כול מיני דברים מסוכנים
שם יש לך מזל שאת עוד בחיים!"היא אמרה"אכפת לך לא לחפור לי? לא ישנתי כול הלילה
וממש אין לי כוח לזה, עובדה שאני לא מתה וזהו." אמרתי וככה סגרתי את הנושא
עמדנו עוד זמן מה ליד הביתן ההוא עד שהתכולנו ללכת גם אנחנו אל עבר שולחנות הפיקניק