זה באמת קורה? פרק שמיני

בדקה הראשונה לא
הצלחתי להבין איפה אני
זאת אומרת, הדבר
היחיד שהבנתי היה שאני
באיזה יער מוחי לא רצה לעבוד
אני מניחה שהייתי ממשיכה לשבת
כך, אם החפץ מההורנ האלוהי שלי
לא היה נופל לי מהיד
היה חשוך אך לא יותר מידי כך שיכולתי
לזהות את החפץ,
זאת הייתה גולגולת לבנה וקטנה
וכשראיתי זאת כמעט התפוצצתי מזעם
לאחר חמש עשר שנות שתיקה מיצידו
מה שאני מקבלת הוא גולגולת?
זאת אומרת, היא יפה ודי מתאימה לקטע שלי,
אבל כאילו אני אבודה ביער אין לי מושג לאן החיים
שלי דוהרים ומה שאני מקבל זאת גולגולת?
ברגע הזה הייתי ממש מאושרת עם בידי היה איזה מצפן שיוביל
אותי חזרה אל הביתן בו אני אמורה להיתגורר בקרוב
ואז הרגשתי כיצד הגולגולת שינתה את צורתה
ותוך רגע הופיע בידי מצפן שהראה לכיוון דרום,
אני יודעת שאני הייתי אמורה להישאר ולחשוב כיצד
ואם עובד המצפן אבל כרגע לא היה לי אכפת
הייתי מוכנה לזנק על כול הזדמנות שיש לי ואני עשיתי זאת
תוך מספר דקות כבר הייתי מחוץ ליער
ועמדתי בדיוק במקום בו התחלתי את כול זה באגם
במקרה הסתכלתי על בבואתי באגם ונדהמתי
ממש לא נראתי כמו אלכסנדרה הרגילה
שיערי היה פרועה בהרבה מן הרגיל עייני נראה נוצצות
באופן מוזר והיה חיוך קטן בזוית פי
אני מניחה שביום רגילה הייתי מוחקת אפילו את הרמז
הקליל הזה לחיוך אך כבר לא היה לי כוח אפילו לזה
הלכתי כמעט בלי להשים לב וכאשר הגעתי אל הביתן שלי
נפלתי על המיטה הצדדית ביותר אשר הייתה שלי
ואני כנראה לא הייתי זזה במשך שבוע אך משהו על המזרון הפריעה לי לישון
פקחתי את עיניי והסתכלתי על חתיכת הנייר עליה היה משורבט:
"אני יודעת שלא הייתי מריכה לצעוק, אני מצטערת, אני מקווה שתגיעי
לארוחת הערב, היא תתחיל כשתשמעי את נשיפת הקרן"
ובדיוק באותה שניה הקרן ננשפה "אוף"
אמרתי אך קמתי פתחתי במהירות את התיק שלי והוצאתי ממנו מסרק
לאחר שבדקתי כי אני נראת כמו נערה מרדנית ומשועממת בטירוף הלכתי לכיוון
שולחנות הפיקניק כמעט השתפנתי לשניה,ז את אומרת
אני לא בטוחה איך הם יתייחסו אלי פה
אני מניחה שיהיה פה כמו בכול מקום שיש בו נערים זאת אומרת חבורות
אך אני מעולם לא השתייכתי לשום חבורה ואני מניחה שהייתי בורחת אם אריאנה לא הייתה רואה אותי