זה באמת קורה? פרק חמשי
חיבקתי את התיק והלכתי אחרי אריאנה
יצאנו מן שטח האגם ישר אל מרכז המחנה
היו שם כול כך הרבה ביתנים
"בכל ביתן חיים הילדים של כול אל "
אמרה אריאנה"חוץ מבביתנים של שלושת הגדולים:
זאוס, פוסידון והאדס"היא אמרה
ואני חיכיתי שהיא תמשיך
"מכוון שילדיהם משדרים אנרגיה
הרבה יותר חזקה מאשר כל שאר החצויים
כך שהם בדרך כלל מתים כתינוקות
בעוד את כול השאר מגלים בסביבות גיל 12
וגם אז רובנו מספיקים לראות רק
את שלוש הגורלות"היא אמרה ונאנחה
"רגע, את מדברת על שלוש נשים זקנות
עם מסרגות וגרב ענקית?"שאלתי ונזכרתי
בהן, לא ידעתי מדוע אך ידעתי כי הן הגורלות
זכרתי שלפני זמן מה ראיתיי אותן כשברחתי ממקום אחר
הן ישבו שם שלושתן ולמרות שישבתי
באוטובוס מלא אנשים ידעתי שהן הסתכלו רק עלי
מבן כולם ואז הן גזרו את החוט ובאותו הרגע הרגשתי
קור מוזר ומאז הקור לא עזב אותי
הוא היה שם כמלווה תמידי"את ראית אותן?"
שאלה אריאנה בפחד"כן לפני שנה בערך למה?"
"סתם"אמרתי נראה שמשום שזה קרה מזמן היא הרגישה רגועה יותר
"טוב, אז שם אנחנו אוכלים"אמרה והצביעה על מספר שולחנות פיקניק
הייתי שואלת מה קורה כאשר יש גשם אבל אתם יודעים הם חצי אלים
הם בטח מצאו פיתרון לזה"ושם זה ביתן של אלו שעדיין לא יודעים מי ההורה האלוהי שלהם"
אמרה אליי והצביע על ביתן בגודל בית רגיל בצבע קרם "קדימה בואי נמצא לך מקום"
אמרה ופנתה אל הביתן כאשר היא פתחה את הדלת היה אפשר לראות כי חיים שם מעט מאוד אנשים
וחוץ מזה לא ראיתי פה כמעט אף אחד מאז שהגעתי "למה אין פה איש?"
שאלתי אותה "מכוון שרוב החצויים גרים פה רק בקיץ"אמרה אליי "ועכשיו רק בקושי
חג המולד"אמרתי מהורהרת "כן, אז מה דעתך על המיטה ההיא?"
היא אמרה והצביע על מיטה אשר היתה בקצה הביתן"אני יודעת שאת שונאת להיות אפילו קרובה למרכז"היא אמרה לי "תכחי פה אני אלך להשיג לך כמה חולצות של המחנה"
היא אמרה והשאירה אותי לבד בביתן, אבל כול אחד יודע שאסור להגיד למישהו
שאסור לו לעשות דבר מה ולצפות שהוא יעשה זאת.
אז כעבור דקה יצאתי גם אני מן הביתן
תגובות (0)