זה באמת קורה?פרק שני

בזמן שאני ואריאנה הלכנו
אל עבר כיתתנו, היא תפסה אותי
בידי"אני צריכה לספר לך דבר מה"
היא אמרה לי "את מציע לברוח משיעור?
את דווקא זאת שתמיד דוחפת אותי לשם"
אמרתי כאשר היא משכה אל הגינה
הפנימית של הפנימיה "רני ממש צריכה לדבר איתך"
אמרה ועל פניה נראתה דחיפות וגם פחד
"טוב, תרגעי "אמרתי לה והתיישבתי על
הספסל "אני צריכה לדבר איתך"היא חזרה על כך שוב
"אבל לא פה"היא אמרה ומשכה אותי אל עבר הדלת
הראשית "מה את עושה?!? את יודעת שהמנהלת
תמיד עומדת עומדת שם, זאת הסיבה היחידה
שעדיין לא ברחתי מפה!"אמרתי לה וניסיתי
לקחת את ידי אך אחיזתה הייתה איתנה
"קדימה!" היא אמרה ומשכה אותי אל
הדלת מה שהיה משונה זה שלא היה שם איש כאילו
כולם נמנעים מן המקום הזה היא דחפה את הדלת
ומשכה אותי החוצה אחריה "אני מקווה שלא
תשנאי אותי" היא אמרה בקול מלא חרטה
"על מה אני אמורה לסלוח לך?"שאלתי אותה
וצחקתי צחוק יבש "על כך שאני אהרוס את חייך"
היא הסתובבה ופניה הביעו חרטה
"חיי כול כך הרוסים שדבר כבר לא יהרוס אותם"
עניתי לה בקול מריר היא לא ענתה רק הסתכלה
על השמיים שבו הופיע נקודה לבנה אשר הייתה גדולה
מכדי להיות ציפור ככול שהדבר הזה התקרב יותר
כך הבנתי שזה דומה לסוס בעל כנפיים"פגסוס"
היה הדבר היחיד שיכולתי להוציא מבין שפתיי כאשר היצור נחת
"אבל זה לא יכול להיות…זאת רק אגדה…"לא הצלחתי לסיים את משפתיי
אלוהים חשבתי שכלום כבר לא יפתיע אותי
"אני אסביר לך, אני מבטיחה"היא אמרה פניה מביעים כול כך הרבה חרטה
"אבל לא עכשיו, אנחנו צריכות להגיע קודם למקום בטוח"היא אמרה
ועזרה לי לעלות על הפגסוס. אני רוכבת על פגסוס!
יש לי תחושה מוזרה שאני חולמת ושכו לזה לא באמת קורה אך
בו בזמן אני יודעת שכול זה אמיתי