התערבות-פרק 6 עוברים למבחן השני

לפתע,העיניים של כל היצורים הפכו לאדומות.
הם הביטו זה בזה והחלו להילחם.
הם נפלו אחד אחד,ולבסוף כולם שכבו מתים.
"מה קרה כאן?" שאל רייג'ל קופא.
"אין לי שמץ" אמרתי,קופא גם אני.
"בוא ניקח שניים מהם" הוא אמר,וקם כדי להרים אחד.
עלינו לפסגת ההר,וחיכינו כמה שעות,קופאים מקור.
"מצויין!" קראה ארטמיס שהופיעה."אז אלה מי ששרדו!" היא חייכה.
"128 אנשים נותרו! ואיפה השלל?" היא שאלה והביטה ביצורים שכולם תפסו.
היא אישרה את כולם,ונעלמה.
"עוד כמה זמן נישאר כאן?!" צרח משתתף אחד."לא עוד הרבה" אמר קול נעים,ולפסגת ההר עלתה אישה עם שיער חום ארוך,עיניים ירוקות ומשקפיים עגולים.היא לבשה בגדים צהובים.
"אני היא הבוחנת השנייה שלכם" היא אמרה וסרקה את כולנו:"אתנה,אלת החוכמה".
"אפשר לרדת מההר הזה כבר?!" צחרה משתתפת אחת.
"כמובן.בבקשה תפנו את מבטיכם לשם" היא הצביעה ימינה,אל מגדל גבוה ורחב.
"למבחן שלי שלושה חלקים.החלק הראשון יהיה להגיע לשם,תוך 10 שעות".
"והחלק השני?" שאל רייג'ל."תגלה אותו כשתגיע" היא אמרה ושלפה קופסא עם חור במרכז.
"כל אחד בתורו שישלוף פתק" היא אמרה.
כולם התקרבו והוציאו פתקים."על שלי רשום 2" אמרתי וגירדתי בראשי.
"על שלי רשום 3" אמר רייג'ל עם מבט מבולבל.
"עכשיו תתנו לי להסביר" היא השתעלה ועמדה מולניו,גבה מופנה אל המגדל:"יש לכם 2 דרכים להגיע למגדל:ללכת לשם,או לענות על חידה" היא חיייכה חיוך ערמומי.
"אבל לכל דרך פתרונות וחסרונות.אם תבחרו בדרך הראשונה,אתם תגיעו לשם תוך 4 שעות אם ממש תתאמצו.הבעיה היא,שעוד שעתיים מפלצות קטלניות יוצאות ממתחת לאדמה ועלולות לאכול אתכם.אם תבחרו בדרך השנייה,ותטעו בחידה,אתם תיכשלו במבחן באופן אוטומטי,והכל ייגמר.יש לכם ארבע דקות להחליט.ברגע שיעבור הזמן,אסביר לכם על הפתקים ששלפתם" היא אמרה,וירדה מההר.
"אני לא טוב בחידות" אמר רייג'ל במהירות."ולי אין כח ללכת את כל הדרך,במיוחד לא בסכנה הזאת" אמרתי והתיישבתי על השלג המקפיא.
"מה אם אני אמות? מה אז? עדיף כבר לוותר" הוא אמר וטמן את ראשו בבירכיו.
הבטתי למעלה,מנסה למצוא פיתרון.אם אני אענה נכון-אז הכל מצויין.אם אענה לא נכון-אני אעוף מפה,ואחמיץ הזדמנות להרפתקאה טובה.אם אלך לשם ברגל-אני עלול למות.
"בחיי איזו החלטה קשה!!!" צרחתי וניערתי את ראשי.
אחרי עוד שתי דקות אתנה עלתה חזרה ועברה אחד אחד ושאלה.
"מה תבחר?" היא הגיעה אליי.חשבתי עוד כמה שניות,ולבסוף אמרתי:"חידה".
רייג'ל הנהן להסכמה,כנראה החליט גם לעשות את זה.
"ועכשיו,בואו נעבור על המספרים שקיבלתם" היא קראה בקול,וכולנו הקשבנו.
"המספר 1 מאפשר לכם לעשות ניסיון חוזר על חידה.אם תענו לא נכון ויש לכם 1,אתם יכולים לבקש חידה נוספת,אבל אם תענו נכון אתם תאלצו בכל זאת ללכת עד לשם" היא אמרה.
"המספר 2 מאפשר לכם להתחיל מנקודת אמצע הדרך בין כאן לבין המגדל" היא הצביעה על המגדל.
"המספר 3 נותן לכם הזדמנות להעביר את החידה שלכם לאדם אחר שבחר בדרך החידה,אך אתם תאלצו ללכת ברגל למגדל" היא אמרה והבטתי בפנים המרוצות של רייג'ל.
"המספר 4,מספר שיש כאן רק אחד כמוהו,מאפשר למקבל אותו להגיע ישירות למגדל ללא חידה או הליכה.אם כך,מי בר המזל שקיבל אותו?" היא שאלה.
"נהההה,אני אוותר" צחק מישהו.הסתובבתי,וראיתי נער עם שיער שחור קצר ופסים לבנים על השיער,עיניים חומות וחרב ארוכה על גבו."מישהו רוצה להתחלף?" הוא שאל.
כולם שאגו לאות הסכמה,והוא קרע את הפתק.כולם נעצו בו מבט של מטורף.
אתנה התעלמה,וחזרה לכולם."כעת כל מי שבחר ללכת לשם,מוזמן להתחיל.מי שקיבל 2 והחליט ללכת לשם,שיחכה במורד השביל עד שאגיע" היא אמרה.
בערך 60 משתתפים התחילו ללכת לעבר המגדל.68 מאיתנו נשארנו וחיכינו לחידה.
"אתה!" היא הצביעה עליי ישר."החידה שלך היא כזו:ישנם אדם ושכנו.האדם מצא ענף עם פירות טובים מהעץ של השכן,אך הענף הגיע לשטחו של האדם.האדם חייך,ולקח לעצמו את הפירות.השכן כעס,וטען כי הפירות שייכים לו משום שזהו עצו.האדם,טוען כי הפירות שייכים לו כי הם היו על שטחו.מי מביניהם צודק?" היא דיקלמה מראשה:"דקה לענות!"
הבטתי בה במבט של:מה נסגר?! איך אני אמור לדעת את זה?!
חשבתי וחשבתי.בהתחלה חשבתי כי האדם צודק,אבל בעצם העץ שייך לשכן.אבל בכל זאת,הם על שטחו של האדם.אבל השכן היה זה שגידל את העץ,השקה אותו והגן עליו.
אוף!! מי ידע שיהיו כאלה חידות קשות?! חשבתי וחשבתי למרות שידעתי שיש לי זמן מוגבל לענות.
"5" היא אמרה.שיט!! עמדתי להיכשל! "4" הרבה מחשבות עברו בראשי."3" ידעתי שאסור לי להיכשל.
"2" עוד לא.עדיין לא.עוד לא מיציתי את המבחנים."1" אני חייב למצוא פיתרון!! אחרת זה הסוף!!
"0"