התערבות פרק 31

"הקרב הזה נגמר!" קרא גאייגוס.
זאוס כרע על ברכו,ללא שתי ידיים.
"מה קרה זאוס,כבר התייאשת?" צחק מיסטר.די.
"לעזאזל!!" צרחתי ויצרתי גל מים גדול אף יותר.
פגעתי בסורגים,אך הם לא נפגעו.
"מיסטר.די אתה מפחד?! שחרר אותי ואני אשמיד אותך!!" צרחתי.
מילודיוס וקאראקאטוס עמדו בצד וצפו בהכל.
מיסטר.די אפילו לא הביט בי.הוא המשיך לחייך וללעוג לזאוס.
עצמתי עיניים וחשבתי.למה,למה כל זה קרה? למה?

(ארבע שעות קודם לכן):
מיסאקי שלחה לעברי גל של אאורה שחורה.זינקתי הצידה,ושלחתי עליה סילון מים.
היא הניפה קדימה אגרוף,והוא ניפץ את סילון המים ופגע בי.
נפלתי והחלקתי אחורה.בלמתי במהירות ועצרתי בדיוק כשעמדתי ליפול מהגג.
מעליי הופיע דרקון שחור ענקי ושאג.הוא נחת עליי,וסילון אדיר של מים שיצרתי פגע בו והוא התנפץ.
רצתי אל מיסאקי ועטפתי את עצמי בגל מים ענקי.היא שלחה גל של אאורה והוא שבר את הגל שלי.
זינקתי ושלחתי אגרוף עם אאורה לעברה.פגעתי בלחי שלה,אך היא לא זזה ממקומה.
"לא יכול להיות…" לחשתי.ידעתי ששלחתי אגרוף חזק,ריכזתי את כל ההאורה שלי בו.
"מה?".באיטיות ירד מלחיה דם.הוא טפטף על הרצפה.
היא עמדה שם,ללא הבעה,עיניה ממוקדות בי.צבע העיניים שלה היה שחור צלול,אפילו יותר מהשאול.
שמתי לב לזה רק עכשיו:עורה אפור מאוד,צבע עיניים שחור צלול,שיער שחור…חשבתי מעט ולבסוף נרתעתי.
קפצתי אחורה,והבטתי באגרוף שלי ופרסתי אותו.קימצתי ופרסתי,כדי לבדוק שלא קרה שום דבר.
"אני האב-טיפוס של האדס" היא לחשה בקול עיניים והרמתי אליה מבט."אני הייתי היחידה.היחידה מהצבא שלו שאכן קמה לחיים.אבל הייתה בי טעות.יכול לנחש מהי?"
"את נוצרת אנושית,אחת שיכולה למות" אמרתי.
"ניחוש מוצלח" היא חייכה.היה לה חיוך נעים שמחק את רוב הפחד ממני."אני חיילת שיכולה למות.הוא גירש אותי מהשאול,ומיסטר.די נתן לי את ההזדמנות להתנקם בו,ובכל האלים".
"אני רואה" אמרתי וחזרתי להביט ביד שלי.'אם היא חיילת שיכולה למות…למה היא מספרת לי את זה עכשיו? האגרוף שלי רחוק מלהרוג אותה…. איך זה שהיא נשארה לעמוד?'
"על פי כל מה שראית עד עכשיו,אתה יכול לנחש מה אני?" היא המשיכה לחייך בנחמדות.
"שד גאטיני שמיני" אמרתי:"ישנם שבעה,ואת חיילת מיוחדת שנוצרת,אז אני מניח שאת שד גאטיני שמיני שהוא הדחיק".
"השדים הגאטינים לא מתים,הם מתפוררים וחוזרים לחיים אחרי 1000 שנים.אני לא כזאת".
"ברחת לשאול השני,ושם האריוגאמה נתן לך לעלות לפה" אמרתי,והבנתי כבר את הכל.
"השד הגאטיני הכי חזק.הוא נחמד כל כך,ואפילו עזר לי לחזור לחיים".
"אז את מצטרפת אל מיסטר.די בשביל לנקום באלים,ובתמורה מבקשת ממנו שיתן מקום לשדים הגאטיניים" הבנתי ועצמתי עיניים.לא הרגשתי כלום."מצויין" לחשתי בשקט כדי שלא תשמע.
"אני אעזור למי שטיפל בי,לא למי שגירש אותי" היא אמרה.
"את יודעת למה אני לא מפחד ממך יותר?" שאלתי בחיוך ופקחתי עיניים,.
"כי אתה טיפש?" היא גיחחה."האריוגאמה אמר שחצויים בפעמים נדירות מקבלים חזיונות של מוות.אני קיבלתי חזיון יומיים לפני הקרב שלי איתך.ועכשיו-אין לי שום חיזיון "צחקתי ואאורה לבנה הקיפה את הגוף שלי.
"אולי האריוגאמה מדחיק אותך טוב" היא נלחצה."אולי" האאורה בתוכי התעצמה:"או אולי פשוט אני אנצח!" שלחתי קדימה אגרוף בכל הכוח שלי.אגרוף אאורה שגדול ממני פימ 100 השתחרר ופגע במסאקי.
היא התאוששה ושלחה שלושה גלי אאורה שחורה עליי.שלחתי קדימה את היד,ומגן מים הופיע שם וחסם את האאורה שלה.
נעלמתי,והופעתי מאחוריה.היא נלחצה עוד יותר ולא הספיקה להגיב.
"אז ככה עושים את זה" חייכתי ובעטתי אותה קדימה.
היא עפה קדימה והחליקה על הגג.היא הגיעה לקצה,ושלחתי עוד אגרוף אאורה,הפעם קטן יותר.
הוא פגע בה ויצר פיצוץ."לא יכול להיות שהתחזקת כל כך בשבוע! במיוחד לא בשאול!!" היא צרחה.
"בתוך השאול יש איזור ריק מיוחד,שלא האדס ולא מיסטר.די יכולים להשתלט עליו.הוא מוחק נשמות שמגיעות לשם.הצלחנו להתאמן שעה שלמה שם ולהתחזק!" קראתי.
הלבר צעד באיטיות אל חדר האוכל,מדמם."ג'ונג" הוא לחש ונזכר בו נופל ומתפורר.
שלחתי עוד אגרוף,פגעתי בה והיא נפלה למטה והתרסקה באדמה.
הלבר המשיך לצעוד.אאורה כחולה הקיפה אותו.הוא הרים את עיניו בכעס.
"אההה!" צרחתי ותפסתי את ראשה.זרקתי אותה בכוח רב קדימה.היא עפה כל הדרך והתנגשה בזירה.
כופפתי את הברכיים,וזינקתי חזק עד כדי כך שנוצר שקע באדמה.
הגעתי אל הזירה ונעמדתי בתוכה.היא עמדה במרכז,והייתה לחוצה.
הלבר הגיע אל חדר האוכל וראה מולו את מיסטר.די. מיסטר.די הביט למעלה ולא שם לב שהלבר בא מאחוריו.השמיים היו מעוננים.
הלבר כיווץ אגרוף,וסכין אאורה הופיע בידו.
מיסאקי שלחה גלי אאורה שחורים בלי סוף.זזתי ימינה ושמאלה וחמקתי מכולם.המשכתי לצעוד קדימה באיטיות.הגעתי אליה,ותפסתי בפניה.
הלבר שלח אחורה את ידו,עוד דם נוטף ממנו וראייתו הטשטשה.
פיצוץ נוצר בזירה.מיסאקי נפלה אחורה.התכופפתי אליה,ושמתי שתי אצבעות על גרונה.עצמתי עיניים וחיכיתי כמה שניות.
"היא מתה" לחשתי ואאורה הפסיקה להקיף אותי.
"תמות" לחש הלבר ושלח קדימה במהירות את ידו."המ?" מיסטר.די הסתובב אחורה.
ברק צהוב ירד מהשמיים ופגע בהלבר.ההילה של הלבר נעלמה,הוא עמד משותק,אגרופו במרחק של כמה סנטימטרים ממיסטר.די.בעיניו עברו לשנייה ניצוצות ברק.
"נחיטה מוצלחת?" שאל מיסטר.די.
"אכן" ענה קול נמוך מתוך הלבר.הוא החל להיתמתח."הגוף המארח שלי ימות עוד כמה דקות".
"זה בסדר,לפחות הצלחת להכנס אליו,הוא גם ככה היה בוגד" מיסטר.די חזר להביט למעלה.